הסכם ממון שנערך בין ידועים בציבור מחייב אישור מחדש לאחר נישואיהם

זאת, גם אם ההסכם אושר בזמנו על ידי בית המשפט וגם אם הצדדים קבעו בהסכם כי הוא יחול אף במידה וינשאו. כך נפסק לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי.

חופש החוזים, כלומר היכולת של צדדים להתקשר בחוזה עם מי שיבחרו ולעצב את תוכנו כרצונם, הוא אחד העקרונות החשובים ביותר בשיטת המשפט הישראלית. עם זאת, לעקרון זה ישנן מגבלות שחשוב שזוגות המעוניינים לחתום על הסכם ממון יהיו מודעים אליהן.

דוגמה טובה להגבלה על חופש החוזים ניתן למצוא בפסיקה מהחודש האחרון של בית המשפט המחוזי במסגרתה נקבע, כי ידועים בציבור אשר חתמו על הסכם ממון נדרשים לאשר את ההסכמות ביניהם פעם נוספת במידה ויינשאו בעתיד. זאת, גם אם קבעו בהסכם המקורי כי הוא ימישך לחול לאחר הנישואים.

סיפור המעשה

בני הזוג חיו יחד כידועים בציבור. הם חתמו על הסכם ממון אשר כלל הפרדה רכושית. עוד נקבע בהסכם, כי הוא יעמוד בתוקפו גם במידה שינשאו זה לזה. בית המשפט לענייני משפחה אישר את ההסכם, אולם הוסיף הערה לפיה על בני הזוג יהא לאשר את ההסכם בשנית בהתאם לחוק יחסי ממון ככל שיינשאו, ובני הזוג אישרו את הבנתם לפרוטוקול.

זמן מה לאחר מכן הגישו בני הזוג בקשה משותפת לתיקון הפרוטוקול, באופן שבו ימחק המשפט כי הבינו את הערת בית המשפט לפיה עליהם לאשר את ההסכם בשנית באם יינשאו. לגרסתם, לאור הסכמותיהם בהסכם הממון כי הוראותיו יחולו ביחס אליהם גם בעת נישואין, אין כל צורך באישור מחודש של ההסכם ככל שיינשאו בעתיד.

לאחר שבית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, הגישו בני הזוג ערעור לבית המשפט המחוזי. לטענתם, הם עשו את הסכם הממון מתוך רצון משותף להסדיר את כלל ענייניהם הרכושיים, להיום ולעתיד. על כן, לטענתם, ראוי לקבוע כי לא יידרשו לאשר את ההסכם בעתיד לאחר נישואיהם.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו, כי אין לראות באישור הסכם ממון שנערך בין בני זוג ידועים בציבור כאישור התקף אף לאחר נישואיהם.

הסכם ממון לידועים בציבור כפוף לחוקים אחרים

לדברי בית המשפט המחוזי, חוק יחסי ממון חל רק על זוגות שנישאו החל משנת 1973 או על כאלו העתידים להינשא, ואינו חל על ידועים בציבור. לעומת זאת, הסכם ממון בין בני זוג ידועים בציבור יאושר מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה. במילים אחרות, קיים שוני מהותי בין הסכם הנערך בין ידועים בציבור לכזה הנערך בתקופת הנישואין, נוכח הוראות הדין השונות.

מדיניות משפטית מחייבת אישור חוזר של הסכם ממון

עוד נקבע, כי כעניין של מדיניות שיפוטית, ראוי להימנע מחוזים המסדירים את הזכויות והחובות של אותם צדדים הן כידועים בציבור והן כנשואים. לדברי בית המשפט, ערבוב כזה אינו רצוי ויש בו כדי לשבש את התחומים, להרבות מחלוקות וליצור פתח לבעיות מיותרות. כך, במיוחד כאשר במועד כריתת החוזה מעמדו של הקשר בין הצדדים הוא של ידועים בציבור, בלא שיש בידיהם באותו שלב די נתונים באשר לסיכויים, לתזמון ולתנאים של תרחיש הנישואין.

גם ההסכמה המפורשת של הצדדים אינה רלוונטית

טענה נוספת אותה העלו בני הזוג היא, כי בהסכם עליו חתמו הם ציינו מפורשות כי ברצונם להחיל את הוראותיו אף לעת שיינשאו, ומתוך שכך אין כל סיבה להטריחם ולאלצם לאשר את ההסכם פעם נוספת לאחר נישואיהם. גם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. נקבע, כי בני זוג אינם יכולים לקבוע את גידרו של ההסכם כ"הסכם ממון" על פי הגדרתו של חוק יחסי ממון כאשר חוק זה כלל אינו חל בעניינם.

בית המשפט המחוזי הוסיף, כי אומנם הצורך באישור מחדש של הסכם הממון לעת הנישואין יוצר טרחה מסוימת, אולם החשיבות שבאישור זה עולה לאין ערוך על הטרחה הנגרמת לבני הזוג.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

לאור ההלכה הברורה, אין מנוס מאישור מחדש של הסכם רכושי שנערך בין ידועים בציבור. מומלץ בחום, כי ידועים בציבור יפנו לעזרת עורך דין המתמחה בתחום הסכמי הממון קודם לאישור ההסכם מחדש לאור נישואיהם. עורך דין המתמחה בתחום הסכמי הממון יוכל לסייע לזוג להתאים את ההסכם לנסיבות המשתנות ולאינטרסים העדכנים של הצדדים.

עמ"ש (מחוזי מרכז) 36827-12-23

למידע נוסף בנושא הסכמי ממון, ראו:

הסכם ממון לאחר הנישואין – על הסכם ממון אחרי החתונה | עו"ד אורי גנור (ganor.co.il)

לקריאת פסק הדין המלא, ראו להלן:

פסק דין

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

עמ"ש 36827-12-23 צ. נ' ל.  

 

לפני	כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ו. פלאוט, אב"ד כבוד השופט צ. ויצמן כבוד השופטת צ. גרדשטיין פפקין
מערער		א. צ. ע"י ב"כ עוה"ד איימי בכור בוני
נגד
משיבה		א. ל. ע"י ב"כ עוה"ד איימי בכור בוני

 

פסק דין

פתח דבר ואחריתו

האם נדרשים ידועים בציבור אשר אישרו הסכמות רכושיות ביניהם בבית המשפט לענייני משפחה לאשרן פעם נוספת אם וככל שיינשאו בעתיד, מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג -1973 (להלן- חוק יחסי ממון)?

לכך אנו נדרשים בערעור, לו שותפים המערער והמשיבה כאחד, על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' הש' נ. גדיש)  מיום 29.10.23, במסגרתו דחה את בקשת הצדדים למחוק את הוראתו בעת אישור ההסכם מיום 14.9.23 לפיה על הצדדים יהיה לאשר את ההסכם בשנית ככל וימצאו להינשא בעתיד.

נאמר אחרית דבר מראשיתו  – דין הערעור להידחות, הסכם רכושי שעשו צדדים בהיותם ידועים בציבור כאשר לא הייתה כוונה מצדם להינשא בסמוך לעריכתו, יידרש לאישור מחודש מכוח חוק יחסי ממון,  אם וכאשר יחליטו להינשא ולהיסמך על הוראותיו בתקופת נישואיהם.

להלן נפרט טעמו של דבר וזאת אחר שנביא את עיקרי העובדות להן אנו נדרשים.

הסכם הממון

1. הצדדים חיים יחדיו כידועים בציבור משנת 2022. הצדדים חתמו על הסכם שכותרתו "הסכם ממון וחיים משותפים" ביום 14.8.23 אותו אישרו בבית המשפט לענייני משפחה, לפני כב' הש' נ. גדיש, ביום  9.23 (להלן – הסכם הממון).

עיקרו של ההסכם ביצירת משטר של הפרדה רכושית בין הצדדים, כאשר הוסכם עליהם, בין השאר, כי צורת הרישום של כל נכס מנכסיהם תהווה הוכחה מכרעת לעניין הבעלות בנכס או בזכות.

2. בין השאר צוין בהסכם הממון בפרק ה"הואיל" –

" הואיל ובני הזוג מנהלים מערכת יחסים זוגית מאז שנת 2022, מוכרים כידועים בציבור ועתידים להתגורר ביחד

והואיל …

והואיל ובני הזוג מעוניינים להסדיר את יחסי הממון ביניהם במסגרת הסכם זה, שיעמוד בתוקפו גם במידה ויעברו להתגורר ביחד ו/או ינשאו זה לזה;

והואיל …

והואיל והצדדים מבקשים מבית המשפט לענייני משפחה לאשר הסכם זה מכוח סמכותו בסעיף 3 (ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה – 1995, וליתן לו תוקף של פסק דין (ההדגשות שלנו)

עיננו הרואות, הצדדים עצמם, ביודעם כי הם ידועים בציבור ואינם נשואים, וכי אין  הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-  1974 חלות בעניינם, ביקשו לאשר את ההסכם מכוח הוראות הדין הכללי, היינו הוראת סע' 3(ג)  לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה-  1995 (להלן – חוק בית המשפט למשפחה) ובלשונה –

"כל ענין שלגביו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לפי חוק זה, גם אישור הסכם בקשר אליו במשמע, אף אם אינה תלויה ועומדת אותה שעה תובענה לגביו, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסכם תוקף של פסק דין."

3. ואכן, במועד אישור ההסכם הבהיר בית משפט קמא לצדדים בפרוטוקול הדיון כי שומה יהא עליהם לאשר ההסכם בשנית ככל שיינשאו. וכך צוין בפרוטוקול הדיון מיום 14.9.23 מפי הצדדים –

המבקשים:

אנחנו מבינים את הערת בית המשפט לפיה אם נבחר להינשא בעתיד, יהיה עלינו לאשר את ההסכם שוב.

אנחנו מבינים את הערת בית המשפט לפיה ההסכם הוא לא צוואה.

מעת שכך, אישר בית משפט קמא את הסכם הממון ונתן לו תוקף של פסק דין בזו הלשון  –

לאחר שתוכן ההסכם הוסבר והובהר לצדדים, והם הצהירו כי עשו את ההסכם מרצונם החופשי ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו, ניתן בזה אישור ותוקף של פס"ד להסכם המצורף מיום 14.8.23, המסומן באות "א" (כולל 6 עמודים), עפ"י חוק יחסי ממון בין בני הזוג, תשל"ג–1973, וחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשנ"ה– 1995.

בכך מסתיימים כל ההליכים שבפני.

4. אחר הדברים האלה הגישו הצדדים בקשה משותפת לתיקון פרוטוקול באופן שבו תמחק הבהרתם כי הבינו את הערת בית המשפט כי עליהם לאשר את ההסכם בשנית באם יינשאו, שכן לסברתם אין כל צורך באישור מחודש של ההסכם ככל שיינשאו בעתיד.

לטענת הצדדים לא הייתה כל הצדקה להבהרת בית המשפט באשר לצורך באישור עתידי מחודש של הסכם הממון, שכן ההסכם אושר על ידי בית משפט קמא הן מכוח חוק יחסי ממון והן מכוח חוק בית המשפט למשפחה, לפיכך ולאור הסכמות הצדדים כי הוראות ההסכם יחולו ביחס אליהם גם בעת נישואין, הרי שהאישור אותו אישר בית המשפט את ההסכם חל גם במידה והצדדים יחליטו להינשא, והצדדים יפעלו על פיו יפעלו גם  במידה ויינשאו ו/או חלילה יתגרשו, ואם כן לטענת הצדדים "ההערה שנכתבה בפרוטוקול לא משקפת את המצב המשפטי הנכון, וסותרת את הסכמות הצדדים" (סע' 3 לבקשה).

בית משפט קמא מצא לדחות את  הבקשה בקובעו –

"לא ניתן לתקן את הפרוטוקול ולמחוק את הדברים שנאמרו לצדדים ע"י בית המשפט"

5. ידיהם של הצדדים לא רפו. ביום 18.10.23 הם שבו ופנו לבית משפט קמא בבקשה שכותרתה "בקשה לקיום דיון נוסף לאחר מתן פסק דין" במסגרתה חזרו על טענתם כי עשו את הסכם הממון מתוך רצון משותף להסדיר את כלל ענייניהם הרכושיים, להיום ולעתיד, וזאת מתוך רצון למנוע חיכוכים בעתיד וליצור וודאות ברורה ומוסכמת בכל הקשור למשטר הרכושי ביניהם. לפיכך אף הסכימו (כפי שצוין בפרק ה"הואיל" בהסכם הממון), כי ההסכם יעמוד בתוקפו גם במידה ויינשאו זה לזה. על כן, לטענתם, ראוי לקבוע כבר עתה כי לא יידרשו לאשר את ההסכם בעתיד לאחר נישואיהם.

לטענת הצדדים, אם לא יעשה כן ימצֵא כי "כל הסכמי הממון שנערכו בין בני זוג ערב חופתם אינם תקפים ועל כולם לאשר שוב את ההסכם בבית המשפט לאחר החופה. עובדה שהיא כמובן לא נכונה, עלולה לייצר כאוס משפטי גדול וככל וביהמ"ש לא יתקן את הטעות המשפטית זו עלולה להוות מקור לסכסוך עצים בין הצדדים שדווקא עשו הכול כדי להימנע מסכסוך באמצעות חתימת הסכם ממון" (סע' 11 לבקשה).

החלטת בית משפט קמא מיום 29.10.23

6. בית משפט קמא דחה את בקשת הצדדים והבהיר ראשית כי לא ניתן לקיים דיון נוסף לאחר מתן פסק דין, ולגופם של דברים –

"1. בהתאם להלכה, חוק יחסי ממון בין בני זוג, אינו חל על בני זוג שאינם נשואים, או שעומדים להינשא (עמ"ש (י-ם) 26693-04-13)

2. הובהר לצדדים כי אם יחליטו בעתיד להינשא, יהיה עליהם לשוב ולאשרו שוב, בהתאם להוראות חוק יחסי ממון.
3. …
4. עוד מובהר כי ההסכם אושר וקיבל תוקף שיפוטי בהתאם להוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה, כפי שעולה גם מהפסיקה שנזכרת בבקשה" (הדגשות שלנו)

תמצית טענות הצדדים

7. הצדדים, אשר, כאמור, שניהם יחדיו מערערים על החלטת בית משפט קמא,  חזרו על טענותיהם כמפורט מעלה והדגישו כי הצורך באישור נוסף של הסכם הממון ככל שהצדדים יינשאו עלול ליצור פתח להגשת תביעות לביטול ההסכם בטענה כי כל ההסכמים אשר אושרו טרום נישואין בטלים, שכן לא אושרו פעם נוספת לאחר הנישואין. דבר שיוביל לכאוס אמתי. לטענת הצדדים, החלטת בית משפט קמא מערערת את הוודאות המשפטית של אישורי הסכם ממון, ואף סותרת את עצמה שכן ההסכם אושר על פי חוק יחסי ממון.

***

8. אחר שבחנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להידחות. הצורך לאישור הסכם רכושי שנערך על ידי ידועים בציבור כאשר לא היה בכוונתם להינשא בעתיד הקרוב נקבע באופן ברור בפסיקתו של בית המשפט העליון מזה עידן ועידנים, ולו מהטעם שאין הוראות חוק יחסי ממון חלות בעניינם של ידועים בציבור אלא בעניינם של בני זוג נשואים או אלו המתעתדים להינשא בסמוך לחתימת ההסכם. מתוך שכך הזוג הנשוי המבקש "להשתחרר"  מהמתווה הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון נדרש לעריכת הסכם ממון על פי הוראות החוק ולאשרו.  וכך נאמר לעניין זה בע"א 640/82 חנן כהן נ.  היועהמ"ש (1985) –

" הוראותיו של החוק לא באו אלא להסדיר את מערכת היחסים הקנייניים שבין בני-זוג במסגרת דיני החוזים. זאת על-ידי פיקציה הסכמית שקבע החוק בדבר הסדר איזון משאבים (כאמור בסעיף 3 לחוק), אשר לבני הזוג חופש התנאה לשנותו ולקבוע את היחסים הרכושיים שביניהם כרצונם בהסכם ממון על-פי סעיף 1 לחוק. אולם גם אם אין החוק מגדיר את המושג "בני זוג", אך ברור הוא, כי הוראותיו לא יחולו אלא על מי שהם בני-זוג נשואים. שכן הסדר האיזון חל עם פקיעת הנישואין "עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג" (סע' 5 (א) לחוק), ואין הסכם ממון על-פי סעיף 1 לחוק בא אלא לשנות את הסדר האיזון שבחוק" (הדגשה שלנו; ובדומה ראו – רע"א 6854/00 היועהמ"ש נ.  זמר (2003); עמ"ש (ירושלים) 26693-04-13 פלונית נ. פלוני (2013)) .

כאמור הוראות חוק יחסי ממון אפשר שיחולו אף על בני זוג הנמצאים לפני נישואים וזאת מתוך הוראות סעיפים 2 (ג)  ו 2(ג1)  לחוק יחסי ממון המאפשרות אישורו של הסכם מכוח חוק יחסי ממון אף עובר לנישואין על ידי רושם הנישואין, נוטריון או בית המשפט –

(ג) בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין.

(ג1) הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו"  (הדגשות שלנו).

וכפי שציין כב' הש' רובינשטיין בעניין רע"א 1381/14 פלונית נ.  פלוני (2014) –

" …ההלכה הפסוקה קובעת שבני זוג נשואים או אלה הצופים פני נישואין יכולים לבקש אישור להסכם ממון על ידי בית המשפט לענייני משפחה…" (הדגשה שלנו; וראו בדומה עמ"ש (מחוזי ת"א) 46612-10-12  פלונית נ. פלוני (2014); עמ"ש (מחוזי ת"א) 17125-03-19 נ.ל נ. ס.ר (2019))

ודוק, אין משמעות הדבר כי בני זוג ידועים בציבור אינם יכולים לאשר הסכם רכושי ביניהם. הסכם שכזה יאושר מכוח סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה על-פי סע' 3(ג) לחוק בית המשפט למשפחה (וראו עניין זמר הנ"ל),  ואולם ההסכם המאושר לא יהווה בנסיבות הרגילות  "הסכם ממון"  שיש בכוחו להתגבר על הוראות חוק יחסי ממון אלא אם כן יאושר מכוחו של חוק יחסי ממון אחר נישואי הצדדים או בסמוך עובר לנישואיהם.

9. הסיבות והטעמים לכך שאין לראות באישור הסכם רכושי שנערך בין בני זוג ידועים בציבור כאישור התקף אף כהסכם ממון לאחר נישואיהם, במידה ויינשאו, הובהרו הבהר היטב בעניין עמ"ש 26693-04-13 הנ"ל, במסגרתו קבע בית המשפט כי כעניין של מדיניות שיפוטית, ראוי להימנע מחוזים המסדירים בהינף אחד ובלא הפרדה ברורה את הזכויות והחובות של אותם צדדים הן כידועים בציבור והן כנשואים. ערבוב כזה אינו רצוי, ויש בו לשבש את התחומים, להרבות מחלוקות וליצור פתח לבעיות מיותרות (ראו גם עניין כהן הנ"ל, עמ' 686). כך במיוחד כאשר במועד כריתת החוזה מעמדו של הקשר בין הצדדים הוא של ידועים בציבור בלא שיש בידיהם באותו שלב די נתונים באשר לסיכויים, לתזמון ולתנאים של תרחיש הנישואין. וכך הבהיר בית המשפט באותו עניין –

"כאשר הסכם ממון מאומת לפני הנישואין על ידי נוטריון, עליו לענות על הגדרת "הסכם ממון" בסעיף 1 לחוק יחסי ממון, כלומר, להסדיר את יחסי הממון שבין הצדדים כ"בני זוג" נשואים בלבד (עניין כהן, עמ' 678, 683). הימצאותן בהסכם של הוראות המתייחסות למצב ששרר בעת כריתתו, בו הצדדים חיו כידועים בציבור, מונעת לראות במסמך הסכם ממון הניתן לאישור או לאימות לפי חוק יחסי ממון. מניעות זו אינה נובעת רק מפרשנותו הטכנית-מילולית של החוק, אלא מקפלת בתוכה גם הצדקות ענייניות. ראשית, אין להלום מצב בו כותרת הניתנת על פי חוק להסכם מסוים ("הסכם ממון") תקפה רק לגבי סיטואציה אחת המוסדרת בהסכם (נישואין) ובטלה לגבי סיטואציה אחרת הנדונה באותו הסכם (חיים משותפים ללא נישואין). על אותו משקל, יש להימנע מתוצאה שבה אישור של רשות מוסמכת הניתן על פי חוק להסכם (כגון אימות נוטריון) תופס רק בתרחיש אחד ובטל בתרחיש שני למרות ששני התרחישים מוזכרים בהסכם במפורש. תוצאה כזאת עלולה להיות מנוגדת לציפיות הצדדים, לפגוע בהסתמכותם על אקט האישור, ולהוליד תקלות. שנית, לצד קווי הדמיון בין חיים של בני זוג ידועים בציבור לבין חיים של בני זוג נשואים, קיימים הבדלים מהותיים בין שתי צורות ההתקשרות. הבדלים אלה באים לידי ביטוי בין היתר במישור הממוני והרכושי … אלה מצדיקים הבחנה בין ידועים בציבור לבין בני זוג נשואים גם לגבי החוזים שהם כורתים. ראוי, כעניין של מדיניות שיפוטית, להימנע מחוזים המסדירים בהינף אחד ובלא הפרדה ברורה את הזכויות והחובות של אותם צדדים הן כידועים בציבור והן כנשואים. ערבוב כזה אינו רצוי, ויש בו לשבש את התחומים, להרבות מחלוקות וליצור פתח לבעיות מיותרות (עניין כהן, עמ' 686). כך במיוחד כאשר במועד כריתת החוזה מעמדו של הקשר בין הצדדים הוא של ידועים בציבור, בלא שיש בידיהם באותו שלב די נתונים באשר לסיכויים, לתזמון ולתנאים של תרחיש הנישואין"

וכך אף סידר וחידד את הדברים כב' הש' ש. שוחט בעניין עמ"ש 17125-03-19 הנ"ל בהבהירו –

מתן תוקף להסכם שהסדיר את יחסי הממון בין בני זוג ידועים בציבור במהלך חייהם הזוגיים ככאלה, גם על תקופת חייהם כנשואים לאחר שנישאו הינו צעד אחד יותר מדי, שיש בו כדי לייתר את ההסדר הנורמטיבי שקבע חוק יחסי ממון ואת התכלית שעומדת מאחורי דרישת האימות והאישור. כידוע דרישות אלה, אימות ואישור, הן דרישות מהותיות… ידועים בציבור אינם סטאטוס אלא מצב עובדתי. היום כן מחר לא. כל אחד מבני הזוג יכול להביא לסיומם בהינד עפעף. לא כך הם פני הדברים בבני זוג נשואים המחויבים לגושפנקא של הדין לסיום יחסיהם…" (ההדגשות שלנו)

דומה כי עד כאן הדברים פשוטים וברורים ולא באה בעניינם מחלוקת בפסיקת בתי המשפט. אלא שבנדון סבורים המערערים כי יש מקום לקבוע לאלתר ועוד בטרם נישאו (ואף שאין בכוונתם להינשא בעתיד הקרוב), כי לא ידרשו לאשר ההסכם ככל וימצאו להינשא בדרך כזו או אחרת, וזאת מתוך כך שבית משפט קמא, בעת אישור ההסכם, קבע כי הוא מאשרו, בין השאר, מכוח חוק יחסי ממון.

10. טענה זו של הצדדים אינה יכולה לעמוד להם. אכן בית משפט קמא, ככל הנראה מתוך שיגרת הלשון ומרוצת המקלדת ציין במועד אישור ההסכם ביום 14.9.23 כי הוא מאשר את ההסכם הן מכוח הוראת חוק בית המשפט למשפחה והן מכוח חוק יחסי ממון, ואולם ברי כי לא לכך כִּיוֵון בית המשפט, שכן הוא הבהיר באופן פרטני לצדדים כי יהא עליהם לאשר את ההסכם מכוח חוק יחסי ממון ככל ויינשאו בעתיד, ויתר על כן, על מנת ללמד שהדברים נכתבו מתוך חוסר שימת לב, בהחלטתו מיום 29.10.23 הבהיר בית המשפט כי האישור נעשה מכוח הוראת סע' 3 (ג)  לחוק בית המשפט למשפחה בלבד, ממילא ברי כי האישור של הסכם הממון לא נעשה בפועל מכוח הוראות חוק יחסי ממון, ומכל מקום אישור של ההסכם מכוח חוק יחסי ממון בטל בהיותו VOID שכן הוראות חוק יחסי ממון אינן חלות על הצדדים בהיותם ידועים בציבור.
11. טענה נוספת אותה מעלים הצדדים היא כי בהסכם עליו חתמו הם ציינו מפורשות כי רצונם להחיל את הוראותיו אף לעת שיינשאו, ככל שיינשאו, ומתוך שכך אין כל סיבה להטריחם ולאלצם לאשר ההסכם פעם נוספת אחר נישואיהם.  גם טענה זו  יש לדחות.  צדדים אינם יכולים לקבוע את גידרו של ההסכם כ"הסכם ממון" על פי הגדרתו של חוק יחסי ממון, כאשר חוק זה כלל אינו חל בעניינם, ממילא אין הם יכולים להתנער מהוראותיו של חוק יחסי ממון המחייבות אישורו של הסכם ממון מעת נישואי הצדדים.  כך הובהר, כדוגמה, בעניין תלה"מ (ק"ג)  43805-11-17 פלונית נ. אלמוני (2019) שעסק בהסכם רכושי עליו חתמו בני זוג ידועים בציבור ובו צוין מפורשות כי – "להסכם זה יהא תוקף חוקי גם אם יינשאו הצדדים זה לזו בעתיד, ומכל מקום ואפילו לא ינשאו, יוותר ההסכם בתוקף לעד".  כב' הש' פאני גילת כהן קבעה באותו עניין כי אין לראות בהסכם הנזכר כהסכם ממון מכוח חוק יחסי ממון על כל המשתמע מכך, מתוך כך שעסקינן בהסכם רכושי שנחתם בהיותם של הצדדים ידועים בציבור ללא כוונה להינשא בסמוך לאחר חתימתו של ההסכם. הגיונם של דברים פורט באריכות מעלה.
12. בשולי הדברים ראוי להעיר – הארכנו בדברים, הרבה מעבר לנדרש, אחר שחשנו שהם מצויים בנפשה ובליבה  של באת כוח הצדדים המלומדת, הסבורה כי יש בדברים צורך ציבורי ממשי על מנת להקל על בני זוג בהתנהלותם הרכושית והזוגית, ומתוך שכך סברנו שיש לחדד ולהבהיר את תכלית הצורך באישור ההסכם בשנית עם נישואי הצדדים, שעיקרו – השוני המהותי שבין הסכם הנערך בתקופת הידועות בציבור לכזה הנערך בתקופת הנישואין, נוכח הוראות הדין השונות החלות על המשמעות והנפקות מהגדרת הזוגיות: ידועים בציבור או נישואים, עניין המצריך ומחייב את אישורו של בית המשפט מכוח חוק יחסי ממון והיותו של בית המשפט משוכנע כי השינוי בסטאטוס של בני הזוג והשלכותיו מובנים להם. אשר על כן,  הצורך באישור המחודש לעת הנישואין, עולה בחשיבותו לאין ערוך על הטרחה המסוימת הנגרמת לבני זוג בעצם הצורך  לשוב ולאשרו, כפי שפורט לעיל באריכות.

ואולם – מצד הדין ראוי היה לדחות את הערעור על הסף ולו בשל היותו תיאורטי. שכן הצדדים שבפנינו טרם נישאו, ואף אין בכוונתם להינשא בעת הקרובה, וממילא טרם עלה הצורך לשוב ולאשר ההסכם.  יתר על כן, אין באמור מעלה על מנת לקבוע מסמרות באשר לטיבו ומעמדו של ההסכם במידה וחלילה תבוא בעניינו מחלוקת בין הצדדים  בעתיד. שכן, כשם שבנסיבות מסוימות וחריגות ניתן לקיים הסכם ממון אף שלא אושר כדין, אין זה מן הנמנע כי  בנסיבות כאלה ואחרות יתקיים אף הסכם שאושר ע"פ חוק בית המשפט למשפחה ויעמוד על כנו גם אחר נישואי הצדדים, גם אם נסיבות אלו תהיינה חריגות (וראו, כדוגמה, דברי כב' הש' נ.  שילה בעניין עמ"ש 17125-03-19 הנ"ל).

13. מכלל האמור דין הערעור להידחות.
14. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.
15. הערובה שהופקדה על ידי המערער תושב לידיו באמצעות באת כוחו.
16. ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשפ"ד, 04 יולי 2024, בהעדר הצדדים.

ורדה  פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה – אב"ד	צבי ויצמן, שופט	צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת