בתמצית, ובאופן ברור ושאינו משתמע לשתי פנים- אם אתם רוצים לקבוע מה ייעשה ברכושכם לאחר מותכם, אם זה חשוב לכם, הצוואה היא הדרך היחידה להבטיח זאת. אין דרך אחרת. זאת ועוד. אם חשוב לכם, שלאחר מותכם, ימשיכו לשרור בין יקיריכם הנותרים בחיים, יחסי משפחה הרמוניים ותקינים, הכוללים דאגה הדדית וכבוד הדדי, הצוואה, היא כמעט הערובה היחידה לכך. כתיבת צוואה – רק על ידי עורך דין מומחה לתחום הצוואות.
זאת ועוד. צוואה היא אולי המסמך החשוב ביותר שחתמתם עליו אי פעם, שכן הוא מתייחס וחל לא רק לגבי כל רכושכם- אלא ישאיר את חותמו על כל יקיריכם הנותרים בחיים, יותר מכל מסמך אחר שחתמתם עליו אי פעם במהלך חייכם.
אם אתם אדישים למה שנכתב לעיל, וגישתכם היא: "לא מעניין אותי מה יקרה או יהיה לאחר מותי", במקרה כזה, אתם אינכם צריכים להכין ניסוח צוואה. אבל האם זה באמת לא אכפת לכם שכל הרכוש, שהשקעתם את מירב מרצכם כדי להשיגו, יגיע בסופו של יום לאנשים שלא רציתם בהם כיורשיכם, שלא הגיע להם לרשת אתכם? וגם אם הרכוש יגיע לידי מי שכן חפצתם ביקרם, האם לא אכפת לכם שהירושה הזו, בהעדר כתיבה צוואה, תוליד סכסוכים ויריבויות רבות ומיותרות?
הדלאי למה ורבים אחרים כתבו שיש שני דברים שהם ודאיים. האחד, זה שכולנו נמות יום אחד. אין איש יודע את יום פקודתו. השני, זה שאיננו יודעים מתי, ובאילו נסיבות נמות.
נראה שהגישה כלפי המוות הממתין לנו, משתנה עם השנים. בעבר, היה העיסוק בנושא הזה בבחינת טאבו. הגישה הרווחת הייתה להתעלם מכך. כיום, יותר ויותר אנשים מודעים לנושא הזה, נפתחים לדון בו, ומפתחים דרכים ואמצעים להתמודד אתו, איש איש על פי אמונתו והשקפת עולמו.
כשאנחנו מהרהרים בנושא, ועובדה, הגענו לאתר הזה ואנחנו קוראים שורות אלו, כמעט כולנו ערים לכך שיש לנו קרובי משפחה, ילדים, הורים, אחים, דודים, אולי חברים מסורים ואהובים שמהם ניאלץ להיפרד. אנחנו מהרהרים באפשרות להעניק להם או לחלקם, מתת שיבטא את אהבתנו אליהם. מאידך, לחלק מאתנו יש קרובי משפחה, שכלפיהם אנחנו מרגישים דווקא רגשות שליליים, והיינו רוצים לתת ביטוי לרגשות האלו עם מותנו.
למי כדאי לחשוב על עריכת צוואה?
התשובה היא- לכל אחד. לא משנה מה הוא גילנו, מה שוויו של הרכוש שלנו, מה מעמדנו האישי ( חיים כנשואים, גרושים, אלמנים, ידועים בציבור וכיו"ב ), אם יש לנו ילד אחד או כמה ילדים, או ללא ילדים כלל.
אם אנחנו רוצים לקבוע בעצמנו, בעודנו בחיים, בעודנו מסוגלים לכך, כיצד יחולק הרכוש שלנו, שכה עמלנו לצבור אותו, אנחנו חייבים לערוך צוואה.
אם לא נקבע מה ייעשה ברכוש שלנו לאחר אריכות ימינו, זה לא אומר שהרכוש שלנו לא יעבור לקרובי משפחתנו. ברור שהרכוש שלנו יעבור לילדים שלנו. לבן הזוג שנותר בחיים. להורינו ( למי מאתנו שיהיו הורים ביום פטירתנו ). לאחים. אבל, וזהו אבל גדול, הרכוש יועבר על פי הקביעה הכללית, הסטנדרטית, האחידה של החוק.
מה רע בכך? אתם תשאלו. התשובה היא שהחוק הזה אולי מתאים לחלק מהציבור ( ולעניות דעתי רק לחלק קטן מאוד ) אבל סביר שהוא איננו מתאים לנו. החוק איננו מכיר את הרצונות הספציפיים שלנו, את האהבות והעדפות שלנו כלפי אהובינו, את הצרכים המיוחדים של חלק מבני ביתנו, ומאידך את הכעס, האכזבה והתסכול שלנו כלפי חלק מיקירנו ( שאולי זנחו אותנו דווקא כשהזדקקנו להם ביותר ), ועוד הרשימה ארוכה.
דוגמאות מה ניסוח צוואה הייתה פוטרת
- נשארים בחיים בת או בן זוג והילדים – לפי החוק אם יש לנו שני ילדים למשל, ואחד מבני הזוג נפטר, יהפכו שלושת הנותרים בחיים ( בן או בת הזוג הנותר בחיים ושני הילדים ) לבעלים משותפים בדירת המגורים בה חייתם, אתם ובן/בת זוגתכם. אנא תשומת לבכם למצב האבסורדי הזה. למה אבסורדי? מה משמעות הדבר? המשמעות היא מרחיקת לכת. בכל שלב, יוכלו הילדים לדרוש מבן/בת הזוג הנותר בחיים (אביו או אמו) שיפנה את הדירה, כי בכוונתם למכור אותה. או לחילופין, שמי שגר בדירה ( בן זוג של הנפטר ) ישלם להם שכר דירה, ועוד אפשרויות רבות נוספות, שכולן עלולות להביא את יקיריכם הנותרים בחיים, ליידי סכסוך אפשרי. זה איננו מקרה תיאורטי. למרבה הצער, תקצר היריעה מלתאר את ההיקף העצום של המקרים בהם התגלעו סכסוכים מרים סביב עניין זה, סכסוכים שוודאי לא הייתם רוצים שיתגלעו עם מותכם, וברור שאילו ערכתם צוואה בעודכם בחיים, הדבר היה נמנע.
- הילד נפטר ונשארו בחיים אשתו, בתו והוריו – במקרה הזה, נניח שעקב מחלה פתאומית ( דום לב למשל), או תאונת דרכים קטלנית, נפטר הבן שלנו. הבן הזה נהג לכלכל אותנו ולדאוג לכל מחסורנו, בהיותו איש עסקים אמיד, ובן משפחה אוהב ומסור. בהעדר צוואה, יועבר כל רכושו של הבן ליידי אשתו האלמנה ובתו, וההורים אינם זכאים למאומה. אילו הייתה צוואה, שבה היה הבן מסדיר את חלוקת רכושו לאחר מותו, היה המצב הזה נמנע.
- אחד מבני הזוג נפטר ומשאיר עסק פעיל או חנות- בהעדר כתיבת צוואה, יהפכו הילדים, יחד עם בן הזוג הנותר בחיים לשותפים בעסק, או בחנות. האפשרות שהעסק או החנות שלפתע הפך להיות מנוהל על ידי מספר שותפים ( תלוי כמה ילדים היו לכם ), ימשיך להתנהל באופן רגיל, קלוש. לא דומה ניהול עסק על ידי בעלים או מנהל אחד, לניהול של אותו העסק על ידי מספר בעלים. אילו ערכתם צוואה, בעודכם בחיים, המסדירה את העניין מראש ( למשל, הייתם מצווים כי רק אחד מבניכם, הבקי או מעורב יותר בעסקיכם, ירש אתכם ), הייתם חוסכים ליקיריכם הנותרים בחיים סכסוכים אפשריים מיותרים. כל אחד מאתנו מכיר אינספור מקרים כאלו, שהתפרסמו באמצעי התקשורת.
- אחד מבני הזוג נפטר ונשארו בחיים שני ילדים, שאחד מהם ניתק כל קשר עם הוריו- אפשר ואינכם מעוניינים כי יירש אתכם. אם לא תדאגו לעריכת צוואה, הוא יקבל את חלקו בשווה כמו שאר ילדיכם שהקפידו לשמור על קשר איתכם ואף לדאוג לכם בצר לכם.
- יש לכם מספר נכסים- אתם מעוניינים להוריש לכל אחד מיקיריכם נכס ספציפי. אתם חייבים לערוך צוואה. בהעדר צוואה, ירשו כל ילדיכם, בחלקים שווים את כל הנכסים, ויהפכו לבעלים משותפים( וכולנו יודעים כמה קשה לשותפים לנהל ביחד פעילות כלשהי) של כל הנכסים. זה כמעט ומוביל לסכסוך מיידי, לגבי אופן ניהול הנכסים, המשך החזקתם, השכרתם, שימוש עצמי בהם, או מכירתם.
- יש לכם ידוע/ה בציבור- אתם יודעים שההכרה בידוע / ה בציבור ייקבע בעתיד, לאחר מותכם, האם הוא נכנס לקטגוריה המשפטית של ידוע/ה בציבור או לא. אם אתם מעוניינים לא להשאיר עניין זה פתוח, לקביעה עתידית ( ובמסגרת של סכסוך אפשרי והליך משפטי מורכב ), אתם חייבים להסדיר מראש, בצוואה, מה יירש ומה לא הידוע/ה בציבור, ואיזה חלק יירשו הילדים שלכם ( שאינם בהכרח ילדים משותפים לכם ולידוע/ה בציבור.)
- אתם זוג נשוי אך אינכם חיים ביחד ומנהלים הליך גירושין ממושך- אחד מכם נפטר לפני הגירושין. בן הזוג הנותר בחיים, ממנו רציתם להתגרש, יורש אתכם. אם תרצו למנוע את זה, אתם חייבים צוואה.
- אין לכם יורשים על פי הדין – במקרה כזה, רכושכם יעבור ליידי המדינה. האם זהו רצונכם, או שמא תעדיפו להוריש את רכושכם למישהו או למוסד הקרוב לליבכם?
רשימת הדוגמאות שהובאה היא קטנה ביותר. בהעדר ניסוח צוואה, אפשר ואתם "מפילים" על יקיריכם "תיק" מורכב, שיוביל את יקיריכם למערבולת של סכסוכים משפטיים ונתק משפחתי כמעט בלתי ניתן לאיחוי.
