ההכנסות שלכם שונות. אחד מכם מרוויח ומשתכר יותר, והשני מרוויח פחות. הפערים בהכנסות שלכם, יכולים להיות גדולים. של בין פי שניים ועד פערים של עשרות מונים. האם תרצו "לטפל" בזה, במסגרת הסכם הממון?
אם המשכורות שלכם שוות, אין קושי. ניתן להכניס אותן לחשבון המשותף, והן ישמשו את שניכם באופן משותף ושוטף, על פי ההחלטות המשתנות שלכם, על פי צרכי החיים הדינמיים שלכם.
פערים בהכנסות והסכם ממון – עמדות הצדדים
אבל מה קורה כאשר יש פערי השתכרות ביניכם?
גישת המשתכר פחות – בלא מעט מקרים, תהיה הגישה של מי מבניכם שמשתכר פחות, שהוא בעד הפקדת מלוא ההכנסות של שניכם, בלי קשר לגובהן, לחשבון משותף של שניכם. לשיטתו, אם אתם הולכים להתאחד, להקים משפחה, זוגיות וכו', כי אז, הכל צריך להיות משותף, ובאופן מלא.
גישת המשתכר יותר – בן הזוג המשתכר יותר, יהיה בדעה שזה לא שוויוני ולא צודק, שהוא ישתף מידי חודש בחודשו, למשך כל תקופת הזוגיות, את בן/בת זוגו, בהכנסות הגבוהות שלו. הוא ירגיש אולי מנוצל. ירגיש שבן/בת זוגו, מתעשרים על חשבונו. הוא יהיה בעד שיתוף זוגי והקמת משפחה, אבל השיתוף יתבסס על איזון משאבים. כל אחד יביא לזוגיות סכומים שווים.
האם להסדיר את הנושא בהסכם הממון?
הנושא טעון ליבון והסדרה ביניכם, ללא ספק. אתם בהחלט מוזמנים לדבר על זה, גם במסגרת הפגישה לקראת עריכת הסכם ממון, וכחלק מהנושאים שיועלו לדיון.
ללא ספק, איך תנהלו את החיים השוטפים שלכם, בהקשר של מימון ההוצאות וההכנסות השוטפות שלכם, חשובה, לעתים קריטית, ורצוי שתדעו עם מה אתם יוצאים לדרך.
אבל האם אותו הסדר שתקבעו לעצמכם, צריך שיהיה חלק מהסכם הממון?
התשובה היא, שאפשר להכניס את זה להסכם. בהחלט. אבל, הערך המשפטי של זה נמוך.
אסביר. נניח שתקבעו בהסכם שמלוא ההכנסות שלכם ייכנסו לחשבון הבנק המשותף שלכם. ואז, כעבור שנה, אחד יחליט שזה לא מתאים לו, ויפר את הכתוב בהסכם.
הוא יחדל מלהכניס את משכורתו או חלקה לחשבון המשותף. מה תעשו? תראו לו שחתם על הכנסת מלוא משכורתו? הוא יודע את זה. תתבעו אותו? אתם יכולים כמובן.
אבל אז, האם תישארו ביחד? לא. גם תנהלו תיק בבית המשפט ( על אי הפקדת מלוא משכורתו ), וגם תישארו זוג, ביחד? לא.
התשובה לשאלה הרטורית הנ"ל היא, שאם יקרה מצב כמתואר, פשוט לא תהיו ביחד. כלומר, המסקנה היא, שעל העניינים השוטפים, ההכנסות והוצאות השוטפות שלכם, אתם חייבים להסתדר ביניכם, באופן שאיננו קשור להסכם.
ההסכם לא יועיל לכם בהקשר הזה,רק הבנה והסכמה מתמשכת, יומיום שעה שעה, על הנושאים הרבים והשוטפים, הקשורים בהוצאות המחייה שלכם ( שלכם ביחד ושל כל אחד מכם לחוד ) תאפשר את קיומה של הזוגיות.
אם לא תסתדרו ביחד על הנושאים שתוארו, לרבות עשיית שימוש בהכנסות השונות של כל אחד מכם, פשוט לא תהיו ביחד.
איך לגשר על הפער בהכנסות
אין "פתרון בית ספר". כל אחד ותפיסת עולמו לגבי הזוגיות. לגבי מידת השותפות מחד, ומידת הנפרדות מאידך.
עד כמה הזוגיות מחייבת, לשיטתו של כל אחד מכם, שיתוף מלא בהכנסות, ועד כמה הזוגיות יכולה ואף ראוי לה, שתתנהל בשיתוף חלקי, ככל הדרוש להחזקת הזוגיות, ורווחתה, כולל ילדים שיולדו לכם וכיו"ב.
אתם גם לא בהכרח חייבים להחליט על זה בשלב עריכת ההסכם, שכן, כבר כתבתי שזה לא חשוב אם זה יהיה חלק מההסכם או לא. אתם בהחלט יכולים להתחיל לנהל את הזוגיות שלכם, במצב של שיתוף מסוים, חלקי, והפרדה חלקית, ולראות איך הזוגיות שלכם מתנהלת, לתת לה לצבור ותק. תכירו אחד את השני, תפתחו אמון, ואולי בהמשך גם תשתפו יותר. לאט לאט.
קראו גם על:
