עריכת צוואה איננה מהלך המתבצע על ידי המצווה באופן תדיר. אנשים אינם משנים את צוואתם לעתים תכופות, ולמרבה הצער אין הם טורחים לעדכן את הצוואה, על פי מצב הרכוש המעודכן שלהם. כך קורה לעתים קרובות שאדם ערך צוואה, ובין המועד הזה למועד פטירתו, חלפו שנים רבות. בשנים האלו, הספיק המצווה למכור או לרכוש נכסים וזכויות, להוסיף או לגרוע מרכושו. למרות זאת, המצווה לא שינה מאומה בצוואתו "ההיסטורית", וכעת, עם מותו נוצר מצב שבו יש צוואה רק לגבי חלק מהרכוש. לגבי החלק שהתווסף לרכוש, אין למעשה התייחסות של המצווה. השאלה שהתעוררה בפסיקה במקרים כאלו, היא, אם ובאיזו מידה, רשאי בית המשפט להחיל את הוראות הצוואה ההיסטורית, הגם שהן אינן מתייחסות לרכוש שהתווסף, גם על הרכוש החדש הזה.
האם נכון לומר, שהרצון של המצווה, כפי שהובע בצוואתו, התייחס לאותו רכוש שהיה קיים אז, בשעת עריכת הצוואה, ואילו לגבי הרכוש החדש, יחול חוק הירושה?
במקרה פרוכטנבוים, נחלקו הדעות בין השופטים. מר פרוכטנבוים ז"ל ( להלן: המצווה ) היה הבעלים של מחצית בניין מסוים. הוא ציווה להעביר את זכויותיו בבניין למגן דוד אדום. בצוואתו כתב בין היתר כך: צוואתי זו חלה על כל רכושי מכל סוג ומין שהוא..בין שהוא קיים היום ואני יודע על קיומו ובין שאינו קיים כיום או שאינני יודע על קיומו והוא יהיה שייך לי בעתיד.."
כאמור, בשעה שציווה להוריש את זכויותי בבניין למגן דוד אדום, הוא היה הבעלים רק של מחצית הבניין.
מספר חודשים לפני שניפטר, הספיק המצווה לרכוש גם את המחצית הנוספת של אותו בניין, באופן שהפך להיות בעל הזכויות של כל הבניין. המצווה לא עידכן את צוואתו, ולא התאים אותה למצב החדש.
בבית המשפט המחוזי, נקבע שהמצווה המנוח התכוון להוריש למגן דוד אדום את כל הבניין, בשלמות, כלומר גם את החצי שלא היה בבעלותו בשעת עריכת הצוואה.
בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי, ודחה את תביעת מגן דוד אדום, לבעלות על כל הבניין. נימוקי השופטים, בתמצות, היו כדלקמן:
- אין בצוואה התייחסות בהירה וישירה למצב, כך שישתמע מהם כי התכוון להוריש את כל המבנה למגן דוד אדום.
- אין לשער השערות "ולשום עצמך במקום המצווה ולצוות במקומו".
- אין כאן מקום לפנות אל "האדם הסביר מדיני הנזיקין או החוזים, כדי להשלים את מה שחסר בראיות"
שופט המיעוט סבר שכן ניתן ללמוד מהצוואה, מה הייתה כוונתו של המצווה לגבי הבניין כולו. השופט סבר שלפי תוכן הצוואה, הוא הנחיל כל נכס מנכסיו, באופן ספציפי למטרה אחת ויחידה. כיוון שכך, פירש השופט את הצוואה ככזו שחלה על כל הבניין, באופן שלם, והורה להוריש את כל הבניין, בשלמותו, למגן דוד אדום.
בהלכת לרנר נ' פייר סיכם השופט ברק את סוגיית השלמת החסר בצוואה כך:
"בית המשפט עשוי ליתן לצוואה משמעות החורגת מלשון הצוואה רק בהתקיים התנאים הבאים: ראשית, על בית המשפט להשתכנע כי אומד הדעת של המצווה אינו ניתן להגשמה מלשונה של הצוואה. התנאי השני הוא כי המקרה נופל לאחד המצבים המכוסים על ידי אחת מהדוקטרינות הלבר פרשניות" ( כגון השלמת חסר בחוזה, א. ג ).
מצטרף אליו השופט קיסטר, בפסקי דין אחרים בכותבו כדלקמן:
"רק במקרה שברור מקריאת הצוואה שהמנוח לא ביטא באופן מדויק ומושלם את כוונותיו באמצעות המילים בהן השתמש וברור מהן אותן מילים שהחסיר, רק אז ניתן להשלים אותן כדי לתת משמעות לכוונתו, כפי שהיא עולה מנוסח הצוואה.
עו"ד ונוטריון אורי גנור, עומד בראש המרכז הישראלי לצוואות.
המסקנה ברורה. ערכתם צוואה ורכשתם לאחר מכן רכוש נוסף, עדכנו את הצוואה בהתאם. היה ולא תעדכנו אותה, אפשר ותצרו מחלוקת לא רצויה בין היורשים לאחר מותכם.
