הסכם ממון נועד בעיקר, לשעת פרידה. ולא סתם לשעת פרידה, אלא לפרידה כזו שיש בה סכסוך ממוני. איפה יתברר הסכסוך? איזה בית משפט ידון בו?
סמכות השיפוט לגבי סכסוכים בין אנשים שאינם בני זוג, מוסדרת וקבועה בחוק בתי המשפט נוסח חדש, התשמ"ד – 1984, ולא ניתן להתנות עליה. שני עניינים ייקבעו היכן יתברר הסכסוך בין מי שאינם בני זוג: האחד – מקום המגורים, והשני מהות הסכסוך, או נכון יותר היקפו הכספי של הסכסוך.
בני זוג יכולים לבחור בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני או בית הדין של העדה אליה משתייכים הצדדים
אבל לגבי בני זוג, המצב שונה. יש להם אפשרות לבחור בין שני בתי משפט: בית משפט לענייני משפחה, ( חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995 ) או בית הדין הרבני/דתי/עדתי ( חוק שיפוט בתי דין קבניים ( נישואין וגירושין ) תשי"ג – 1953 ).
היכן שייפתח תיק הסכסוך תחילה – שם יתברר הסכסוך. אם אחד מבני הזוג יהיה סבור שיש לו יתרון בבית הדין הרבני, הוא יזדרז ויפתח שם את התיק. ואז, לא ניתן יהיה להעביר אותו משם לבית המשפט לענייני משפחה. ולהפך. כלומר, עניין מקרי, זניח, של "מי ראשון". תחרות של "טיימינג".
הסדרת סמכות שיפוט בהסכם הממון
כדי למנוע מצב של תחרות בין בני זוג, מי יפתח את התיק ראשון והיכן – ניתן ואף רצוי להסדיר את הנושא בהסכם הממון.
ניתן לקבוע שבמקרה של סכסוך בין בני הזוג, הוא יתברר רק בבית המשפט לענייני משפחה ( או רק בבית הדין הרבני ). הקביעה הזו בהסכם הממון, גוברת על המרוץ הנ"ל, של מי והיכן ייפתח התיק תחילה.
למה זה חשוב?
יש הבדלים בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה. ההבדלים האלו, יכולים להשפיע על התוצאה הסופית, על ההכרעה בסכסוך, על פסק הדין.
באופן כללי, ניתן לומר, שלהסכם הממון, יש משקל מכריע בבית המשפט לענייני משפחה. הדיון בבית המשפט לענייני משפחה, יהיה הרבה יותר משפטי, ו"צמוד", במדויק, למה שכתוב בהסכם הממון. זה לא בהכרח המצב בבית הדין הרבני, שם ההכרעה בסכסוך, יכולה להיות מושפעת מעניינים שונים, שאינם מעוגנים בהסכם ממון, ואפילו סותרים אותו.
לדוגמא: מצב כלכלי של הצדדים בשעת הפרידה, מי עשיר ומי עני, העושר של משפחות הצדדים, מי היה אבא טוב או רע, מי "אשם" בפרידה ( ענייני בגידה לדוגמא ) וכיו"ב. ואז, אם הדיון יתקיים בבית הדין הרבני, נשאלת השאלה, למה בכלל עשיתם הסכם ממון, אם הוא מרוקן מתוכנו?
סמכות שיפוט בהסכם ממון בחו"ל
כידוע, לרבים מאזרחי המדינה, יש אזרחות נוספת.
חשוב מאוד לקבוע בהסכם הממון, שהסכסוך לא יתברר, בשום מצב, במדינה, שבה יש לאחד מבני הזוג אזרחות. כי תארו לעצמכם מצב, שלאחד מבני הזוג יש אזרחות זרה, פורטוגלית, או רוסית, או פיליפינית וכו'. אותו בן זוג בעל האזרחות הזרה, נוסע למדינתו, ומגיש שם תביעה נגדכם. ולפתע, אתם מקבלים זימון לדיון על הסכסוך שלכם, באותה מדינה, ועל פי חוקי אותה מדינה, שהם, לגמרי במקרה, לטוב בן זוגכם בעל האזרחות הזרה, ולרעתכם. את זה צריך לשלול בהסכם הממון.
סמכות שיפוט בהסכם ממון במדינה בחו"ל שבה בני הזוג מתגוררים
בני זוג רבים מתגוררים בחו"ל, אם זה לצרכי לימודים, או עבודה, או סתם ירידה מהארץ. הסכם הממון צריך להתייחס למצב הזה. אפשר לקבוע בהסכם הממון, שגם אם הצדדים יתגוררו בחו"ל, גם אז, הסכסוך יתברר בישראל, ולא באותה מדינה שבה בני הזוג מתגוררים.
או לבקש מעורך דין הסכם ממון לקבוע, שאם בני הזוג יתגוררו בחו"ל, תקופה ארוכה ( שתוגדר בהסכם ), ניתן יהיה להגיש את הסכסוך גם לבית המשפט המוסמך שבאותה מדינה, אבל, להוסיף ולקבוע בהסכם הממון תנאי, שהסכסוך חייב להתברר על פי הדין הישראלי ( כן, זה אפשרי ), וכן לקבוע בתנאי, שהסכם הממון, יהיה קביל כראיה במשפט.
אם התעניינתם בסמכות שיפוט בסכסוך, אולי יעניין אתכם גם:
