במקרה חריג, בית המשפט ביטל הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין לאחר שקבע כי האישה ניצלה את תלותו הקיצונית של הבעל. מה הוביל לתוצאה החריגה, ואילו לקחים אפשר ללמוד ממנה לפני שחותמים על הסכם ממון?
אחת הסיבות המרכזיות לערוך הסכם ממון היא הרצון לדעת מראש מה יקרה מבחינה כלכלית אם הקשר יסתיים. בני הזוג קובעים מראש כיצד ייראו היחסים הכלכליים ביניהם, ההסכם נחתם ולרוב גם מובא לאישור כדין. לכאורה, מכאן אמורה להסתיים אי הוודאות הכלכלית.
אלא שפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה (תלה"מ 51556-03-24) מזכיר שגם הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין אינו חסין לחלוטין מפני ביטול. במקרה זה, בית המשפט ביטל הסכם שאושר עוד בשנת 2015, לאחר שקבע כי התקיימה עילת העושק. האישה אף חויבה בהוצאות משפט בסך 70,000 שקל.
מדובר בתוצאה חריגה מאוד. נקודת המוצא בפסיקה היא שהמקרים שבהם יבוטל הסכם ממון שכבר אושר וקיבל תוקף של פסק דין הם נדירים, והנטל המוטל על מי שמבקש את הביטול גבוה במיוחד.
הנסיבות החריגות של המקרה מלמדות מה עלול להשתבש גם בהסכם שכבר אושר, וממחישות כמה נקודות שחשוב להביא בחשבון בעת עריכת הסכם ממון.
הסכם שהותיר צד אחד כמעט ללא רכוש
בני הזוג שבמרכז פסק הדין, מהזרם החסידי, נישאו בשנת 1997 וצברו במהלך חייהם המשותפים מספר נכסי מקרקעין. בשנת 2015, על רקע משבר ביחסים וניסיון לשקם את הנישואין, הם חתמו על "הסכם גירושין ולחלופין שלום בית". ההסכם אושר בבית המשפט לענייני משפחה.
הוראות ההסכם היו מרחיקות לכת. בין היתר נקבע כי מספר נכסי מקרקעין יעברו לבעלותה הבלעדית של האישה. כמו כן, במקרה של גירושין התחייב הבעל לשלם עבור ארבעת הילדים מזונות ומדור בסכום כולל של 9,500 שקל בחודש.
בשנת 2023, עתרה האישה לאכיפת ההסכם וכשנה לאחר מכן הבעל עתר לביטולו, בין היתר עקב עושק. בית המשפט התרשם כי מדובר בהסכם חד צדדי באופן קיצוני. הבעל נותר ללא זכויות בנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים וללא קורת גג, ואילו נכסי המקרקעין נשארו בידי האישה. גם התחייבות המזונות הייתה גבוהה מכושר ההשתכרות של הבעל באותה תקופה, שעמד על 6,200 ₪ לחודש בלבד.
אולם בית המשפט לא ביטל את ההסכם פשוט מפני שהוא היה גרוע עבור הבעל. אנשים רשאים לחתום גם על הסכמים שאינם שוויוניים. כאשר מבקשים לבטל הסכם בשל עושק, חוסר האיזון הוא רק חלק מהתמונה.
מדוע בכל זאת בוטל ההסכם?
סעיף 18 לחוק החוזים קובע את עילת העושק. כדי שתתקיים עילת העושק צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים: מצבו של הצד שנעשק, ניצול המצב על ידי הצד האחר ותנאי חוזה הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
במקרה הנדון התרשם בית המשפט כי שלושת התנאים התקיימו. הבעל סבל, לפי הקביעות בפסק הדין, מתלות יתר קיצונית באשתו ומחרדה מפני האפשרות שהנישואין יסתיימו. בית המשפט קיבל את עדות הפסיכולוג שטיפל בו בסמוך לאישור ההסכם, ולפיה התלות שיבשה את תהליכי השיפוט וקבלת ההחלטות שלו. לכך הצטרפה גם תלותו הכלכלית באישה.
בית המשפט קבע עוד כי האישה הייתה מודעת למצבו ולרצונו לעשות כמעט כל דבר כדי למנוע את הגירושין, וכי היא ניצלה את מצוקתו. נקבע גם כי הבעל הובא להאמין שההסכם נועד לספק לאישה ביטחון, אך לא לנשל אותו בפועל מהרכוש.
עובדה משמעותית נוספת הייתה כי הבעל לא היה מיוצג ולא קיבל ייעוץ משפטי עצמאי לפני החתימה על הסכם הממון. התברר כי עורכת הדין שערכה את ההסכם נשכרה על ידי האישה, לא הוחלפו טיוטות ולא התנהל משא ומתן.
בסופו של דבר נקבע כי שלושת יסודות עילת העושק התקיימו, וההסכם בוטל.
לא מספיק לתרגם את ההסכם - צריך להבין את משמעותו
החשיבות של הבנה אמיתית של ההסכם עלתה גם בעמ"ש 12972-12-19. באותו מקרה דן בית המשפט המחוזי בתל אביב בהסכם ממון שנחתם בין אישה צעירה שעלתה זמן קצר קודם לכן מברזיל לבין בן זוגה. זמן קצר לפני כן חתמו השניים בברזיל על הסכם שקבע משטר של שיתוף ברכוש, ואילו ההסכם שנחתם בישראל קבע דווקא הפרדה רכושית כמעט מוחלטת.
בית המשפט לענייני משפחה ביטל את ההסכם לאחר שנתן משקל לכך שהאישה לא ידעה עברית ולא הייתה מיוצגת באופן עצמאי. כמו כן, ההסכם אושר לבסוף במועד שבו בני הזוג כלל לא התייצבו, ובית המשפט שאישר אותו לא ידע על קיומו של ההסכם הברזילאי הקודם. כתוצאה מכך, לא ניתן היה לברר באופן אמיתי אם האישה הבינה שהיא מוותרת על הסדר רכושי מיטיב שכבר הוסכם עליו ומחליפה אותו בהפרדה רכושית מלאה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את ביטול ההסכם על כנו.
איך מצמצמים את הסיכון לביטול הסכם ממון?
פסקי הדין ממחישים עד כמה חשוב תהליך עריכת ההסכם, ולא רק הנוסח הסופי שלו. כך, יש חשיבות רבה לכך שכל אחד מבני הזוג יבין בדיוק על מה הוא מוותר ומה תהיה התוצאה הכלכלית במקרה של פרידה. ייעוץ משפטי מקצועי על ידי עורך דין המתמחה בהסכמי ממון יקשה מאוד על העלאת טענה עתידית שלפיה אחד הצדדים לא הבין את משמעות ההסכם או לא היה מסוגל לקבל החלטה עצמאית.
לא כדאי להגיע לחתימה על הסכם משמעותי בדרך של "הנה המסמך, תחתום". החלפת טיוטות, הערות, שאלות ומשא ומתן יכולים לא רק לשפר את ההסכם אלא גם לתעד שהצדדים בחנו אותו ברצינות ולא חתמו עליו באופן מיידי תחת לחץ.
בנוסף, ההסכם הכתוב צריך לשקף את ההבנות האמיתיות בין בני הזוג. אחת הנקודות הבולטות בפסק הדין הייתה הפער בין הוראותיו החד משמעיות של ההסכם לבין ההבנה של הבעל שלפיה ההסכם למעשה לא ימומש. הסכם אינו המקום להסתמך בו על אמירות כגון "אל תדאג, זה רק על הנייר". אם קיימת הסכמה מסוימת בין בני הזוג, היא צריכה לקבל ביטוי משפטי ברור במסמך עצמו.
כל ההצהרות בהסכם צריכות להיות נכונות גם במציאות. אם נכתב בהסכם שכל צד קיבל ייעוץ משפטי, קרא את ההסכם והבין את השלכותיו, כך צריך להיות. במקרה שנדון נכתב בהסכם כי הבעל קיבל ייעוץ, אך בית המשפט קבע שלא קיבל ייעוץ לפני החתימה. פער כזה בין נוסח ההסכם לבין מה שהתרחש בפועל עלול לקבל משמעות רבה אם בעתיד תועלה טענה לפגם ברצון.
לבסוף, גם ההתנהגות לאחר החתימה חשובה. כאשר בני זוג מחליטים לשנות הסדר שנקבע בהסכם ממון, הדרך הבטוחה היא להסדיר את השינוי באופן מפורש ובדרך המשפטית המתאימה ולא להשאיר לאורך שנים פער בין ההסכם לבין המציאות.
אישור בית המשפט הוא חשוב, אבל הוא לא מרפא כל פגם
הליך האישור מעניק להסכם משקל משפטי משמעותי מאוד, אך הוא אינו בהכרח "מחסן" אותו מפני כל טענה עתידית. כאשר מוכח בדיעבד פגם מהותי ואמיתי ברצון, במקרים חריגים ניתן להביא גם לביטולו של הסכם שכבר אושר.
חשוב לא להסיק מכאן שקל לבטל הסכם ממון. בפועל, בתי המשפט עושים זאת במקרים חריגים בלבד. פסקי הדין שצוינו מדגימים עד כמה גבוה הרף הדרוש לשם כך. אבל הם גם מזכירים שהדרך הטובה ביותר להגן על הסכם ממון אינה להסתפק בחתימה ובחותמת של בית המשפט. הסכם שנערך בשקיפות, לאחר ייעוץ מתאים, תוך הבנה מלאה, הוא גם הסכם שקשה הרבה יותר לערער עליו.
