בני זוג שאינם נשואים ומבקשים להיפרד מחויבים לפי הלכת השיתוף להתחלק ברכוש ביניהם באופן שוויוני בלבד, אלא אם חתמו על הסכם ממון שקובע אחרת • המחוזי ביקש לסטות מההלכה, אך העליון בלם והבהיר: החלוקה תיעשה חצי־חצי, רק הכנסת יכולה לבטלה
אם רכוש משותף של בני זוג ידועים בציבור יכול להתחלק ביניהם, אחרי הפרידה, בחלקים לא שווים? על השאלה הזו ענה בשבוע שעבר הרכב של בית המשפט העליון פה־אחד: לא.
רכוש שנקבע כי שייך לשני בני הזוג, שאינם נשואים, יכול להתחלק ביניהם רק באופן אחד: חצי־חצי.
זאת, כל עוד הכנסת לא תקבע אחרת. ומה אם החלוקה השוויונית היא לא הוגנת, וצד אחד ראוי לקבל יותר מהשני? לפי העליון, זה לא רלוונטי.
חלוקה שוויונית בלבד של חלוקה ברכוש
שופטי בית המשפט העליון, יצחק עמית, יעל וילנר ודוד מינץ, הכריעו בשאלה שהתברר כי היא אינה מובנת מאליה בערכאות הדיוניות.
העניין נגע לבני זוג שחיו יחד במשך 15 שנים מבלי להינשא. האישה, שהייתה חברת קיבוץ שעבר הליך של שיוך נכסים, רשמה באותה שנה שבה החלה הזוגיות בין השניים, דירה על שמה בקיבוץ.
בני הזוג, שלהם שני ילדים, עברו להתגורר בדירה בקיבוץ, שיפצו אותה יחד וחיו בה עד שנפרדו.
לאחר הפרידה טענה האישה כי הדירה שייכת לה, ואילו הגבר טען כי היא שייכת לשניהם, וכי יש לחלקה בחלקים שווים.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדתו של האיש. בבסיס הכרעתו עמדו היחסים בין השניים, שקיימו זוגיות לכל דבר ועניין, גידלו יחד ילדים וחלקו הוצאות כספיות משותפות.
אולם בית המשפט המחוזי, שאליו ערערה האישה, סבר אחרת.
בדעת רוב של שניים נגד אחד קבע המחוזי כי גם אם נקבע שרכוש שצברו ידועים בציבור הוא רכוש משותף, עדיין ניתן להוסיף ולקבוע מה היקף השיתוף שחל על הנכסים האלה, ולא לצאת מנקודת הנחה שהחלוקה היא שוויונית במקרה של הסכם ממון לידועים בציבור.
במקרים מסוימים, נקבע, יכולה להיות "שיתופיות מוחלשת", ובמילים אחרות – שצד אחד יקבל יותר אחוזים מהצד האחר.
האיש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, והשופטת יעל וילנר, שהתיק הגיע לפתחה, סברה כי מדובר בסוגיה עקרונית שטעונה הכרעה של הרכב – שאכן הפך את פסק הדין של המחוזי.
