אל בית הדין לענייני משפחה בתל אביב הגיעו גבר ואישה שהתגרשו לאחרונה כאשר ביניהם שלל סכסוכים בנושאים שונים. השופט קבע כי היות והילדים הורגלו לרמת חיים גבוהה אין לפסוק להם מזונות בסכום נמוך.

רקע עובדתי

מדובר בבני זוג שהתחתנו ועלו בשנת 2012 מצרפת. נולדו להם במהלך השנים שלושה ילדים. לפני שהתחתנו, בשנת 2010 הם ערכו הסכם ממון אשר בו הם החליטו על הפרדה רכושית, מלבד מה שיסוכם כרכוש משותף.

הם הגיעו אל בית הדין על מנת להתדיין בארבעה נושאים.

1.       משמורת
2.       תביעת האישה למזונות כמו גם לרכוש אשר לא הוחרג בהסכם הממון
3.       תביעתו של האיש להשבת כספים אשר על פי טענתו נטלה האישה שלא כדין
4.       תביעה להצהרה כי הוא בעליו היחיד של דירת המוגרים אשר רשומה על שם שניהם ובחלוקה שווה.

טענות האישה

האישה ספרה כי כשהייתה סטודנטית היא הכירה את בעלה ומאז שנישאו היא לא עבדה כלל. היות וילדיה נולדו בזה אחר זה וכן כי בעלה עשיר מאוד. הוא בעל נכסים רבים, יש לו עסקים חובקי עולם וחברות רבות שייכות לו.

היא טענה כי מנישואיהם היא הורגלה לחיות ברמת חיים גבוהה כאשר הם קבלו עזרה רבה במשק הבית כולל העסקה של שתי מטפלות לצורך הטיפול בילדים. היא טענה כי האיש עזב אותם ללא התראה מוקדמת והשאיר אותה עם הילדים כאשר הם תלויים בו תלות מוחלטת מהבחינה הכלכלית. אי לכך היא בקשה לתבוע אותו בדמי מזונות אישה ומזונות ילדיה על סך של 45,000 ₪ לחודש על מנת שהם יוכלו להמשיך לחיות באותה רמת חיים אשר אליה הם הורגלו עד כה. (היא בקשה למעשה 15,000 ₪ לחודש עבור כל ילד וכן כללה בסכום החודשי הקבוע את כל רכיבי המזונות כמו מזון, מדור, כלכלה, חינוך, ביגוד וכן עתרה לחייב את האב בכל ההוצאות הרפואיות שיש ויהיו לילדים. היא דרשה סכום של 55,000 ₪ לחודש למשך תקופה של 12 שנים – מדובר במזונות שיקומיים על סך 8 מיליון ₪. בסיכומיה היא העמידה בסך הכול את הסכום על 700,000 ₪ כתשלום חד פעמי)

טענות האיש 

האיש טען כי הוא מרוויח 10,000 ₪ בכל חודש ועוד 4,000 יורו לחודש מעבודה אותה הוא מבצע עבור חברה זרה. על פי שיטתו אין כל רלוונטיות בין דרישת המזונות המופרזת לטעמו לבין רמת ההשתכרות החודשית שלו בפועל. כמו כן טען כי רמת החיים אליה הורגלו לפני שנפרדו כלל אינו עומד בפרופורציה לרמת החיים בה חיו עד כה.

כמו כן הוא ציין כי מדובר באישה צעירה עם השכלה שיכולה בהחלט לצאת, לעבוד ולהתפרנס. במיוחד שהילדים מטופלים היטב על ידי מטפלות המועסקות בביתם.

מסיבה זו הוא ביקש כי יחייבו אותו אך ורק במזונות של 2,000 ₪ מזונות לחודש לכל ילד. כך שמודבר בסכום של 6,000 ₪. כמו כן הוא מכיר בחובתו לשאת בדמי השכירות ועל כן הוא מוכן לשלם 80% מדמי השכירות החודשיים או עד סכום של  8,000 ₪, כדמי מדור חודשיים לכל היותר.

דיון והכרעה

השופט שקד בדק ופרט את רשימת הנכסים של האב מהם עולה כי מדובר בנכסים המסתכמים על סך עשרות מיליוני שקלים. הוא טען כי האיש כשל במתן הצהרה אמתית וכנה בדבר הקף נכסיו האמתי.

הוא למעשה בחר שלא להציג דפי בנק וטען כי – "החלטתי לא להראות את דפי הבנק שלי. מה שחשוב, מאחר ויש לנו הסכם טרום נישואין, החשיבות היחידה היא להראות את הנכסים שלי, זה לבדיקה אם אני מסוגל לשלם את מה שדרשו ממני עבור אשתי והילדים וההוצאות האישיות שלי לא קשורות לאם אני מסוגל או לא מסוגל לשלם מה שביהמ"ש יחליט"

כמו כן, לגבי הרישום של הדירה על שם שניהם, טען האיש כי היות והוא ידע כי הסכם הממון מעניק לו את ההגנה החוקית הרי שהוא לא חשב שתהיה בעיה עם הרישום על שמה גם.

מחלוקת נוספת שהייתה ביניהם נסובה סביב הדירה והסכם הממון ביניהם אשר נחתם בצרפת. האיש טען כי המקובל על פי החוק הצרפתי כי הקובע הוא מקור הכסף. כלומר מי מימן את הרכישה. האישה טענה כי על פי החוק הצרפתי יכולים בני הזוג להחליט אחרת כמו שקרה במקרה שלהם כאשר הדירה נרשמה על שם שניהם והוסכם כי יהיה זה רכוש משותף. השופט ניתח את חוות הדעת שהתקבלו מהמומחים והכיר כי אכן למרות הסכם הממון יכולים בני הזוג להעניק מתנות הדדיות.

לסיכום

על הנתבע לשלם לתובעת סכום של 30,000 ₪ כאשר כל ילד יקבל 10,000 ₪ בכל חודש עד לגיל 18 או עד סיום כתה י"ב – המאוחר בין שניהם. ממועד זה ועד לסיום שירות החובה בצה"ל או עד גיל 21 יעמוד החיוב של האב על שליש מהסכום האמור.

ראו גם: מחירון הסכם ממון