מתישהו, במהלך הקשר שלכם, ובייחוד לקראת מיסודו ( נישואין למשל ), או לקראת מעבר למגורים משותפים, או יצירת מסגרת של "ידועים בציבור", העניין של חתימת הסכם ממון יועלה.
אין מנוס. תוכלו לדחות את זה, להתכחש ולהתעלם מזה, אבל זה שם. וגם אם תדחיקו אותו, ודאי חברים שלכם, או המשפחות שלכם, לא יניחו לכם לשכוח, עד שלא תטפלו בעניין.
מתי הטיימינג הנכון לעריכת הסכם ממון, לפני או אחרי נישואין? התשובה היא, לפני הנישואין. לפני המעבר למגורים משותפים. לפני התחלה של ניהול משק בית משותף.
ההסברים מצויים במאמר, בכותרת המודגשת בשורה מעל.
למה אתם בלחץ?
כי זה לא נעים לכם. זה מביך. זה זר, והפוך לחברות ולרומנטיקה. זה פוגעני. זה משדר חוסר אמון. וזה בא במודגש, דווקא כעת, כשאתם לפני חתונה למשל.
כאשר הקשר נמצא בשיאו. דווקא עכשיו, מין "נוקאוט" כזה. ואכן, זה מלחיץ. אתם חוששים מתגובת בן זוגכם ( וממשפחתו? ).
אתם בקיצור חוששים, שהדבר הנורא הזה, שנקרא הסכם ממון, יהרוס לכם את הקשר.
איך אני יודע את זה? ובכן, אני מקבל אין סוף טלפונים כאלו. גם האמיצים מבניכם, המבטאים נחישות, גם אתם חוששים, נכון? גם אלו מבניכם, שהנושא הועלה כבר לדיון, ואפילו הייתה הסכמה מלאה בינכם על הנושאים, גם אתם חוששים, שהנה עכשיו, לקראת רגע האמת, תכלס, כשאתם ניגשים לעורך הדין, שלא יהיו הפתעות.
אנא תנו לי להרגיע אתכם. אתם בחברה גדולה וטובה. ואם "צרת רבים" היא עבורכם חצי נחמה, אנא התנחמו, ואף קבלו לגיטימציה לנחמה מלאה.
מי בלחץ?
בדרך כלל מי שהוא בעל היותר רכוש מבניכם. מי שמעוניין להגן על הרכוש שלו, מפני, לא נעים, אבל מה לעשות, אכן- מפני בן/בת זוגו.
הוא היוזם בדרך כלל, את החתימה על הסכם הממון. הוא החושש, והלחוץ, מתגובת בן/בת זוגו, וממשפחתו/ה.
אני מבקש להדגיש את עניין המשפחות, כיוון שבדרך כלל, גם הן מעורבות, באופן ישיר או עקיף, מי יותר ומי פחות, בשלבי הכנת ההסכם.
אבל גם בן/בת הזוג חסרי הרכוש בלחץ. הם בלחץ, כיוון שהם חוששים מכך שבן זוגם יעלה את הנושא.
הם מקווים אולי שהנושא לא יועלה, אבל היה וכן יועלה, באיזו עמדה ינקטו? מה יאמרו לגופו של עניין? מה יהווה עבורם "קו אדום"?
מה תעשו?
אני ממליץ למי מבניכם שהוא חסר הרכוש, ויודע כמובן שלבן/בת זוגו יש רכוש ( או פוטנציאל לקבל ממשפחתו ירושות ומתנות בעתיד )- אנא, קח/י את היוזמה בידיים, ותהיה את/ה זה שיוזם את הפנייה לבן זוגך בעל הרכוש, ותציע/י לו לערוך הסכם ממון.
אל תשב/י ותחכה/י שהיוזמה תגיע מבן זוגך בעל הרכוש, כי כמו שנאמר, גם אם יתמהמה, בוא יבוא. זה יגיע. תהיו בטוחים.
את/אתה, חסרי הרכוש, אל תשבו בחיבוק ידיים, ותתנו לבן זוגכם להתייסר בחששו. אם תיטלו את היוזמה, תרוויחו, ובגדול, לא רק בהערכה ואהבה שתזכו לה, אלא גם בהסדרי הממון שייערכו לגופם.
בהנחה שזה לא יקרה, אני ממליץ לבעלי הרכוש בינכם, לנהוג במירב הרגישות שאתם יכולים.
לא תשקרו, אם תגידו לבן זוגכם, שלהורים שלכם יש עמדה בעניין. ( גם אם ההורים שלכם לא דברו אתכם על זה, אני מבקש לשתף וליידע אתכם, שלהורים שלכם, של בעלי הרכוש מבניכם, תמיד יש עניין שתערכו הסכם ממון, גם אם הם לא דרשו זאת מכם. הם עבדו וחסכו כל חייהם עבורכם, ולא עבור בן זוגכם ).
כשזה מגיע לא מכם, אלא מהמשפחה, מגורם שלישי, זה מרוכך יותר. זה לא ישיר. אין הבעת חוסר אמון בכם, מצד בן זוגכם.
יהיה נכון אם במקרה או שלא במקרה, תיקלעו למסגרת חברתית/חברית של "שיחת סלון", שבה יועלה הנושא, כשיח בין חברים. מן הסתם יועלו בשיחה כזו עמדות שונות. זה יהווה רקע תומך ומרכך, להעלאת הנושא מצדכם, כלפי בן זוגכם.
יהיה נכון לנקוט עמדה כללית בנושא. כוונתי היא, אל תהיו לאקוניים וישירים. אל לכם לומר: יש לי דירה, ואני צריך להגן עליה מפניך. לא ככה.
רוח הדברים צריכה להיות כללית, ותומכת זוגיות. למשל, תאמרו: בואי נדבר על איך אנחנו רואים את הצמיחה הכלכלית המשותפת של שנינו, בצד ההתפתחות האישית.
כלומר, כללו באותה שיחה, לא רק את הנפרד, אלא גם ובעיקר את הצמיחה המשותפת (ותמיד יהיו דברים ממוניים משותפים, גם אם ההסכם שלכם יהיה מסוג של הפרדת רכוש מלאה ומוחלטת ).
אתם צריכים לדעת, שגם אם תעשו את זה "נכון", עליכם להיות מוכנים לתגובה "קרה". היו מוכנים לכך. חשלו את עצמכם. היו מוכנים לתקופה לא קלה. אבל תדעו לעמוד על שלכם. מצד שני, היו נכונים לפשרות מסוימות, לטובת הזוגיות. קראו מאמר בשם למה כדאי להתפשר .
שוחחו מבעוד יום עם עורך דין, ובחרו באותו עורך דין, שיישמע לכם הכי מתאים לכך, על פי מה שיענה למאמר שפרסמתי בעניין: למה דווקא אני, וכן בדף הבית, בפרק העוסק "בבחירה נכונה של עורך דין" ( ראו את הנושא אחרי התמונה ).
אחרי שתשוחחו עם עורך הדין שנישמע מתאים לכם, אל תקבעו אתו פגישה. אפשרו גם לבן/בת זוגכם להתרשם ולבחור בו.
בהצלחה!
