עניינו של המאמר שלהלן במצבים בהם ערך המצווה צוואה. הצוואה שערך, מתייחסת לנכס או נכסים מסוימים, שהם כמובן בבעלותו של המצווה. במועד כלשהו לאחר עריכת הצוואה, מחליט המצווה למכור את אחד הנכסים שלו, ( שאותו ציווה להוריש לאחר מותו, נאמר, לאחד מילדיו ) ולרכוש במקומו נכס אחר. הוא לא עורך צוואה חדשה, או מתקן / משנה את צוואתו. לאחר פטירתו, מתבררות מספר עובדות. האחת, שהמצווה ציווה בצוואתו כי נכס מסוים שלו, אותו תיאר והגדיר בצוואה, יימסר לאחד מילדיו, שבשמו נקב. השנייה, שאותו נכס נמכר על ידי המצווה לאחר שערך את הצוואה. שלישית, שבמקום הנכס שנמכר, רכש המצווה נכס אחר. האם זכאי הבן היורש לקבל את הדירה האחרת שרכש המצווה, או במילים אחרות, לקבל תחליף, או תמורה למשהו שננקב בצוואה בשעתו, אך הוא אינו עוד בבעלותו של המצווה?
כידוע, הצוואה נכנסת לתוקף רק עם פטירתו של המצווה. עד לפטירתו, אין לצוואה ערך מעשי כלשהו. איש מהזוכים על פי הצוואה, אינם רשאים כמובן לדרוש לקבל את חלקם המוגדר בצוואה, לפני שהמצווה נפטר. לכן, ניתן לומר כי הבן היורש שבדוגמא הנ"ל, לא החזיק בשום זכות משפטית, כל עוד היה המצווה בחיים. זכותו קמה לו רק לאחר הפטירה, כשפותחים את הצוואה ומתברר מה רשום בה, לגבי רכושו של המצווה בשעת הפטירה, ומתברר, למרבה ההפתעה כי רשום בצוואה נכס שאיננו עוד.
הפתרון למצב הזה הוא של בחינת אומד דעתו של המצווה. מה התכוון, מה רצה למעשה המצווה. האם התכוון שבמכירת הנכס, אותו הזכיר בצוואה שיימסר לבנו כאמור, תבוטל ההורשה הייחודית לבן הספציפי הזה? או האם התכוון, שהנכס האחר שרכש, במקום זה שהזכיר בצוואתו, הישן, יימסר הוא לבנו ( במקום זה שנמכר )? אם זה היה רצונו, מדוע לא ערך צוואה חדשה, או תיקן את צוואתו? והאם היעדר צוואה מתוקנת חדשה, מלמד אותנו על "הסדר שלילי", לאמור, "לא ערכתי צוואה מתוקנת, כי לא רציתי עוד בהורשה ספציפית לבני"? 
קיימת כמובן האפשרות לפרש את הצוואה באופן מילולי, לאמור, הוזכר נכס ספציפי, הנכס הזה איננו עוד חלק מרכושו של המצווה, ולכן איך אפשר לקיים סעיף שבצוואה, המתייחס לנכס שאיננו של המצווה ביום מותו?
בתי המשפט בישראל נמנעו מלפרש צוואות ומקרים דוגמת המקרה המובא לעיל, באופן מילולי אלא להפך, לפי הכוונה והרצון שניתן לייחס למצווה המנוח, בדיעבד.
שני מקרים שנדונו בבתי המשפט
במקרה אחד ( פסק דין אוברז'נסקי נ' גרין ) ציוותה האם לבנה את דירת המגורים שלה, ברחוב פינסקר בתל אביב, ואת תכולת הדירה חילקה בין הבן והבת. לאחר שעשתה את הצוואה, מכרה המצווה את דירתה, ועברה להתגורר בדירה אחרת שרכשה ברחוב בוגרשוב בתל אביב. האם המצווה נפטרה כעבור 25 שנה, מבלי ששינתה את צוואתה, למרות שרכושה ( שהפך להיות עיזבונה לאחר מותה ) לא כלל עוד את הדירה שברחוב פינסקר. לפי פירוש מילולי של הצוואה, לא היה לבן סיכוי לקבל את הדירה ברחוב בוגרשוב, שכן אין לה זכר בצוואה (היא נרכשה לאחר הצוואה כאמור). הוא לא היה יורש בעצם מאומה ( שכן תחולת הדירה הועברה לשני ילדיה האחרים של המצווה ).
בית המשפט פסק כי הוראות הצוואה המתיחסות לדירה בפינסקר, יראו אותן כחלות על הדירה בבוגרשוב. הסיבה היא, שכל פירוש אחר, משמעו שהאם מדירה למעשה את בנה ( שלו כזכור התכוונה להוריש דירה ) מכל רכושה ( כי שאר רכושה, כזכור, חולק בין שני הילדים האחרים ). אילו רצתה המצווה להדיר את בנה, הייתה חייבת לעשות את זה באופן ברור וחד משמעי. מאחר שלא עשתה כן, יש לראותה כמי שהתכוונה להוריש לו דירה ( ואם מכרה את זו שנקבה בשמה, וקנתה אחרת, כי אז יירש את האחרת ).
במקרה השני, העבירה האם המצווה, לאחר שחתמה על צוואתה, כספים שבחשבון בנק שלה, מבנק אחד לבנק שני. בית המשפט הורה כי הכספים שהועברו לחשבון החדש, שמתנהל כעת בבנק אחר, ( בנק שאין לו כל אזכור בצוואה) יועברו לאותו יורש שבשמו נקבה בצוואתה.
למרות שזו ההלכה, היא גמישה. מומלץ לא לסמוך עליה. אם אתם מבצעים שינוי ברכוש מסוים, אותו ייעדתם למישהו ספציפי, דאגו לרענן את צוואתכם, זה פשוט.
