עורך דין ונוטריון אורי גנור, עוסק ומתמחה אך ורק בהסכמי ממון בין בני זוג, ובצוואות ( המשלימות את הסכם הממון ).
הכנתי מאות הסכמי ממון. הניסיון, הידע והתובנות שנרכשו, הם בעלי חשיבות רבה, ומובאים לכל זוג שמגיע אלי.
כאשר צד להסכם ויתר על זכויות שמגיעות לו מהרכוש המשותף העתידי של בני הזוג, זכויות המגיעים לו על פי החוק, קיימת חשיבות גדולה יותר, על פי הפסיקה, לבחינת גמירות דעתו, במובן של ההבנה והרצון החופשי שלו להיות "מקופח", להיות זכאי לפחות ממה שמגיע לו.
לפיכך נקבע שכדי שיהיה ברור שגמירות הדעת שלו קיימת במקרה של הסכם מקפח, הוויתור של הצד המקופח צריך להיות ברור וחד משמעי, ולא בדרך של הוראה כללית ומעורפלת.
בפסק הדין ליפשיץ נקבע: "בויתור של בן זוג על זכויות מזכויותיו ברכוש המשותף, צריך שהוויתור יהא בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, על דרך הסכמה פוזיטיבית, ולא די לשם הוכחת הסכמה זו באי תנגדות של בן זוג"
בפסק דין לנקרי נקבע: "ויתור צריך להיות מפורש וברור…כאשר רוצים לנסח סעיף בהסכם המהווה ויתור על זכויות, הניסוח צריך להיות ברור, חד משמעי ומובן לכל אדם.
ומהכיוון האחר, של הסכם ויתור בלתי ברור, קובע בית המשפט כדלקמן: "יש ליתן את הדעת לויתור בלתי מפורש בהסכם..על זכויותיו של אחד מהצדדים שמא נעשה שלא בגמירות דעתו המלאה של הצד המוותר, ויתכן שיהיה מקום לשקול יצירת חזקה לפיה ויתור בלתי מפורש יעביר את נטל ההוכחה של גמירות הדעת לצד הטוען לויתור"
החתום מטה מבקש להעלות בהקשר ויתור המדובר את השאלה הבאה: האם רשאי עורך דין, אשר מתבקש לערוך לבני זוג הסכם ממון בלתי שוויוני, שבו מקופח אחד הצדדים בצורה בלתי סבירה?
התשובה היא, למיטב הבנתי, שעל עורך הדין מוטלת חובה להסביר היטב לצדדים את משמעות העניין. אותו עורך דין העורך את הסכם הממון מיצג את שני הצדדים. אם הוא מייצג את שני הצדדים, זה אומר שלעתים עליו לנקוט עמדה ברורה, נגד הקיפוח הקיצוני אותו הוא מתבקש לנסח.
לעתים, אם זה נראה לו בלתי סביר בעליל, ללא שום הצדקה, טוב יעשה עורך הדין אם יסרב להכין את הסכם הממון. כך נהגתי במקרה אחד, שבו התברר לי בעליל, שהבעל מנסה להשיג יתרון משמעותי, בלתי צודק בעליל, תוך קיפוח אפשרי בעתיד, על פי ההסכם, של אשתו לעתיד- סירבתי להיות שותף לכך, ואני מציע לחברי המלומדים לנהוג באופן דומה.
