כותב המאמר, עורך דין ונוטריון אורי גנור, הוא עורך הדין היחידי בישראל המתמחה ועוסק באופן בלעדי ובלבדי, אך ורק בהסכמי ממון וצוואות.
אני מתנצל בפני כל מי שקורא את המאמר הזה, על כך שהוא ישיר, אולי קר, ובעיקר, על שהוא מתעלם מאהבתכם. אנא אל תפגעו.
השפעת צמצום הלכת אפרופים על הסכמי ממון – מבט עדכני לאור הפסיקה
במשך שנים ארוכות, בתי המשפט בישראל פעלו לפי “הלכת אפרופים”. לפי גישה זו, לא הסתפקו רק במה שכתוב בהסכם, אלא ניסו להבין גם מה הייתה כוונת הצדדים מעבר לנוסח. לשם כך, נבחנו נסיבות חיצוניות: התנהלות הצדדים לפני ואחרי החתימה, הרקע להסכם וההקשר הרחב שבו הוא נחתם. ההסכם עצמו היה רק חלק מהתמונה, ולא תמיד הגורם המכריע.
הגישה הזו העניקה לבתי המשפט שיקול דעת פרשני רחב מאוד, ולעיתים אף אפשרה סטייה מהנוסח המילולי של ההסכם. אבל בשנים האחרונות התמונה השתנתה.
המגמה החדשה: חוזרים ללשון ההסכם
בשנים האחרונות מסתמנת מגמה ברורה בפסיקה: צמצום משמעותי של הלכת אפרופים, עד כדי העדפה ברורה של הכתוב בהסכם עצמו.
פסק הדין המרכזי שמסמן את השינוי הוא ע״א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע״מ נ׳ רכבת ישראל בע״מ (2020), שניתן על ידי כב׳ השופט שטיין.
בפסק הדין נקבעה הבחנה חשובה בין שני סוגי חוזים:
חוזים “פתוחים”, שבהם יש מקום לפרשנות רחבה, לעומת חוזים “סגורים”, כלומר חוזים מנוסחים היטב, ברורים ומפורטים.
כאשר מדובר בחוזה סגור, ההנחיה ברורה: יש לתת עדיפות כמעט מוחלטת ללשון ההסכם, ולהימנע ככל האפשר מהסתמכות על נסיבות חיצוניות או פרשנויות. במילים פשוטות: מה שכתוב, הוא מה שקובע.
המשמעות בפועל: אין יותר “התכוונו למשהו אחר”
המשמעות של השינוי הזה דרמטית. לא ניתן עוד להסתמך על טענות כמו: “אמנם חתמנו כך, אבל התכוונו למשהו אחר”.
אם זה לא מופיע בהסכם מבחינת בית המשפט, זה פשוט לא קיים. הסכם ממון הוא מסמך ארוך טווח, שנועד ללוות את בני הזוג לאורך שנים רבות, לעיתים 20 או 30 שנה קדימה.
במהלך תקופה כזו, החיים משתנים: נכסים נצברים, מצבים אישיים מתפתחים, ולעיתים גם נוצרים קונפליקטים. במציאות הזו, אין מקום להנחות או להסתמך על “מה שסוכם בעל פה”.
כל מה שחשוב חייב להיות כתוב, ברור ומדויק בתוך ההסכם.
ניסוח מדויק הוא לא המלצה: הוא תנאי
לאור השינוי בפסיקה, ניסוח הסכם ממון הפך להיות קריטי יותר מאי פעם. כאשר ההסכם מנוסח בצורה ברורה, חד משמעית ומפורטת, בית המשפט ייטה לפסוק לפיו, על בסיס הכתוב בלבד.
לא עוד פרשנות רחבה “ברוח ההסכם”, אלא היצמדות ללשון המדויקת שלו. לכן, כל סעיף, כל ניסוח וכל מילה מקבלים משמעות.
הסכם ממון טוב הוא כזה שלא משאיר מקום לפרשנות, אלא מגדיר מראש את כל האפשרויות הרלוונטיות.
בסופו של דבר, ההבדל בין הסכם טוב להסכם בעייתי לא נמצא רק במה שסוכם, אלא באיך שזה נכתב.
