כאשר קיימת סתירה בין הסכם ממון לבין הרישום בטאבו, עולה השאלה מה גובר – האם ההסכם שנחתם בין בני הזוג או הרישום הפורמלי בלשכת רישום המקרקעין (הטאבו)?
דמיינו מצב שבו בני זוג נפרדים, ולפתע מתגלה מחלוקת על בעלות בדירה שבה התגוררו. האחד טוען כי הסכם הממון שנחתם ביניהם קובע שהדירה שייכת לו בלבד, בעוד שהשני מציג את הרישום בטאבו, שבו שניהם מופיעים כבעלי הנכס. מי מהם צודק?
כמובן, ייתכן גם מצב הפוך: הסכם הממון קובע כי הדירה היא רכוש משותף של שני בני הזוג, אך הרישום בטאבו מופיע על שם אחד מהם בלבד. במקרה כזה, בן הזוג שאינו רשום בטאבו עשוי לטעון כי הרישום אינו משקף את כוונת הצדדים וכי יש להעדיף את הסכם הממון.
השאלה מה גובר – הסכם הממון או הרישום בטאבו, אינה פשוטה ותלויה בנסיבות העניין ובאיזון בין עקרון חופש החוזים לעקרון הוודאות והיציבות המשפטית.
עקרון חופש החוזים וכיבוד כוונת הצדדים
עקרון חופש החוזים מעניק לבני זוג את הזכות לקבוע בעצמם, במסגרת הסכם ממון, את אופן חלוקת הרכוש ביניהם, בהתאם לרצונם ולהסכמותיהם. הסכם ממון שאושר כדין בבית המשפט לענייני משפחה, בבית דין דתי או בפני נוטריון, מחייב משפטית ומהווה ראיה ברורה לכוונת הצדדים באשר לאופן חלוקת הרכוש.
לדוגמה, אם בני זוג הסכימו במסגרת הסכם ממון כי דירה מסוימת תיוותר בבעלותו הבלעדית של אחד מהם, קביעה זו מחייבת לכאורה גם אם במהלך חיי הנישואין הדירה נרשמה בטאבו על שם שני בני הזוג. הסכם הממון מבטא את הכוונה האמיתית של הצדדים ולכן, הוא עשוי לגבור על הרישום הפורמלי בטאבו.
עקרון הוודאות והיציבות
עקרון משפטי רלוונטי עקרון משפטי רלוונטי נוסף הוא עקרון הוודאות והיציבות הקניינית, אשר נועד להבטיח כי זכויות במקרקעין יהיו ברורות, חד-משמעיות וניתנות לאכיפה.
רישום בטאבו משמש ככלי מרכזי למימוש עיקרון זה, שכן הוא מאפשר לכל אדם להסתמך על הנתונים הרשומים לגבי הבעלות בנכס, ללא חשש לשינויים פתאומיים או לתביעות נסתרות. סעיף 125 לחוק המקרקעין קובע כי הרישום בטאבו מהווה ראיה חותכת לתוכנו, כלומר מי שרשום כבעלים של נכס הוא הבעלים החוקי שלו.
סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות מקרקעין מחזק עיקרון זה, בכך שהוא מגביל את האפשרות לערער על הרישום למקרים חריגים בלבד, כמו מרמה, טעות או השפעה בלתי הוגנת.
אף הפסיקה של בית המשפט העליון מדגישה כי יש לפרש בצמצום את האפשרות לסטות מהרישום בטאבו.
מה קורה כאשר יש התנגשות בין העקרונות?
התשובה תלויה בנסיבות המקרה, בכוונת הצדדים ובהתנהלותם בפועל.
כך למשל, ככלל, לרוב אם צד שלישי הסתמך על הרישום בטאבו בתום לב, הרישום בטאבו יגבר. לדוגמה, אם בנק העניק משכנתא בהתבסס על הרישום בטאבו או אם צד שלישי רכש את הנכס תוך הסתמכות על המרשם, בתי המשפט לא ימהרו לשנות את הבעלות בהתאם להסכם ממון סותר.
כמו כן, אם במשך שנים בני הזוג נהגו לפי הבעלות הרשומה בטאבו ולא פעלו לפי הסכם הממון, בית המשפט עשוי לקבוע כי הם שינו את ההסכם בהתנהגות.
לעומת זאת, אם ההסכם אושר כדין בבית המשפט או בפני נוטריון, והרישום בטאבו נעשה מטעמים טכניים בלבד (כמו הקלות במס או דרישות משכנתא), הסכם הממון לרוב יקבל עדיפות. במילים אחרות, אם ניתן להוכיח כי הרישום לא שיקף את הכוונה האמיתית של הצדדים, סביר להניח כי בית המשפט יעדיף את הסכם הממון.
כמו כן, אם בני הזוג פעלו לאורך זמן בהתאם לרישום בטאבו ולא לפי הסכם הממון, ייתכן שבית המשפט יפרש זאת כהסכמה בהתנהגות לשינוי ההסכם המקורי.
לסיכום, ניתן לומר ברוב המקרים הרישום בטאבו יגבר כאשר הוא שימש בסיס להסתמכות של צדדים שלישיים, בעוד שהסכם ממון יקבל עדיפות אם ניתן להוכיח בבירור כי הצדדים התכוונו לפעול לפיו
בכל מקרה, בתי המשפט יבחנו את מכלול הנסיבות על מנת להכריע איזה עקרון גובר במקרה הנדון – חופש החוזים וכיבוד כוונת הצדדים או עקרון הוודאות והיציבות הקניינית.
מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בהסכמי ממון
הסכם ממון הוא כלי משפטי חיוני לקביעת זכויות בני הזוג במקרה של פרידה. הוא מעניק וודאות, שקט נפשי ומונע מחלוקות עתידיות שעשויות להוביל להליכים משפטיים ארוכים ויקרים.
עם זאת, להסכם ממון יש גם מגבלות. אחת המרכזיות שבהן היא האפשרות להתנגשות בין הוראות ההסכם לבין הרישום בטאבו, מה שעלול לעורר מחלוקת באשר לשאלה מה גובר – ההסכם או הרישום הפורמלי.
עורך דין הסכם ממון המתמחה בהסכמי ממון יוכל להבהיר לבני הזוג את ההשלכות המשפטיות של ההסכם, כולל הסיכונים האפשריים במקרה של סתירה בין הוראותיו לבין הרישום בטאבו. הוא גם יסייע בניסוח הסכם ברור ומפורט שיצמצם את הסיכון למחלוקות עתידיות.
בנוסף, מומלץ לבחון מעת לעת את ההתאמה בין הרישום בטאבו לבין הוראות ההסכם, ולבצע עדכונים במידת הצורך, בעזרת עורך דין כדי לוודא שהתוקף המשפטי של ההסכם יישמר.
