הסכם ממון ופערי רכוש בין בני זוג

אין פתרון מושלם אחד. אבל הפתרונות הם בכיוון של איזון הפער, על פי נוסחאות שאת העיקרון שלהם אפרט להלן.

בשוטף:
יש אפשרות לקבוע שכל ההכנסות ( אולי לא כולל בונוסים, דיבידנדים, מניות, אופציות וכיו"ב ), של כל אחד מכם, בלי קשר לגובה ההכנסה של כל אחד מכם, יופקדו לחשבון המשותף, וישמשו את שניכם באופן משותף ושוטף, עבור הוצאות המחייה שלכם.
אופציה אחרת היא, לקבוע יחס כלשהו להפקדה לחשבון המשותף, למשל, שבעל ההכנסה הגבוהה, יפקיד ב 50% יותר, או אפילו כפול, מבעל ההכנסה הנמוכה.

במצבים המתוארים, לא יצטרך בן הזוג "העני", לפנות על כל דבר ועניין שוטף, לבן הזוג העשיר, שכן, הכסף יהיה זמין עבורו בחשבון המשותף.
קביעה אחרת, ולפיה בני הזוג יפקידו סכומים משתנים לחשבון המשותף, על פי החלטות משתנות שלהם, לפי הצרכים המשתנים, משאירה עדיין תלות מסוימת של "העני", "בעשיר", והיא איננה עושה איזון אמיתי.
הסדרים מהסוג שתואר, מצמצמים את התלות של החלש בחזק, במהלך החיים השוטפים.

בפרידה:
אפשר לקבוע נוסחה, ולפיה, ככל שהקשר מאריך ימים יותר, ( ואולי גם בשילוב של הולדת ילדים ) כך, על פני השנים, באופן איטי ומדורג, יאוזן ויקטן הפער שביניכם. הרכוש הנפרד, יהפוך להיות לאט לאט למשותף. ואז, אם תהיה פרידה, בשלב כלשהו, ייערך חישוב לגבי מה שהספיק בן הזוג "העני" לצבור, עד למועד הפרידה, ויקבל את זה בשעת הפרידה.
לחילופין או בנוסף, לקבוע שבפרידה, ישלם העשיר לעני, סכום כספי, או "הענקות הסתגלות" אם תרצו, באופן ועל פי נוסחה, שתבטא את הפער ביניכם בשעת הפרידה. ככל שהפער הכלכלי יהיה גדול יותר בשעת פרידה, כך ישולם למי שיהיה חלש יותר, סכום כספי גבוה יותר.

צריך לעשות כל מאמץ, על מנת לרכוש דירה משותפת, גם אם חלקי הבעלות בה יהיו שונים, בצירוף משכנתא, שמחציתה תיוחס לכל אחד מכם. ברכישה כזו, תהיה לבן הזוג העני, הזדמנות ל"היאחזות במקרקעין", שהערך שלו תמיד עולה. זה בהחלט ישפר את ההרגשה, והחיסכון במקרקעין, בדירה.

דוגמא: ייקבע סעיף שאומר לערך כך:
בפרידה בתוך 5 השנים הראשונות מיום הנישואין ( או ממועד כלשהו אחר, לגבי זוגות שאינם נשואים, למשל, מיום חתימת הסכם הממון, או אישורו ), כל אחד יוצא עם רכושו הנפרד.
בתום 5 השנים, ועל פני 20 השנים הבאות, יהפוך להיות 1 חלקי 20 ממחצית הזכויות של כל אחד מבני הזוגות, משותף לשניהם, כך שבתום 25 שנות זוגיות, הרכוש יהיה משותף בחלקים שווים, בין שני בני הזוג.
אפשר להחריג מההסדר הזה ( ולדעתי גם מומלץ ), ירושות ומתנות שיתקבלו בעתיד מהמשפחות שלכם ).

יתרונות האיזון
נותן תחושה טובה של תמיכה הדדית בקשר, של התחשבות מצד מי שיש לו יותר רכוש, במי שיש לו פחות. מחזק את הקשר. מחזק את האהבה. מחזק את התא המשפחתי.

חסרונות האיזון
בהחלט יכול להיות שמי שמשתף את בן זוגו ברכושו הפרטי והנפרד, שצבר במו ידיו, או שקיבל ממשפחתו, ירגיש, תסלחו לי, "פראייר". מקופח. נגזל. ואם זו תהיה הרגשתו, זה יחלחל לזוגיות, ויפגע בה.

חסרון נוסף, נעוץ בתגובת משפחתו של בעל הרכוש. המשפחה שלו, בדרך כלל, לא תאהב את זה, במיוחד אם צבירת הרכוש על ידו, הייתה קשורה לנתינה שלהם. אפשר והדבר יגרום לטינה, מצדם, כלפי בן הזוג הנהנה מנוסחת המדרג שתוארה, והדבר לא יהיה נוח לשני בני הזוג.

אם נרחיק לכת, אפשר ותגובת המשפחה כאמור, תגרום להם לנשל את בנם, מירושתם העתידית, בחששם, שמא רכוש שיורישו לו, יזלוג לבן הזוג האחר.