רקע עובדתי
לאחר שנישאו עבר המנוח להתגורר בדירת אשתו.
בתאריך 2/10/02 ערכה המנוחה את צוואתה בה היא בקשה להוריש את הרכוש שלה לבנה היחיד שהיה לה מנישואיה הראשונים. בין יתר הפרטים היא ציינה כי בנה יירש את הדירה אך היא מעניקה לבעלה המנוח את הזכות להתגורר באותה דירה משך כל חייו, זאת ללא כל תמורה.
טענות התובע
הוא טען כי ההחלטה לרשום את הדירה רק עלך שם המנוחה בלבד הייתה למעשה החלטה משותפת של שניהם, ייתכן בגלל החובות שהיו לבעל מנישואיו הקודמים, בין היתר חובות מזונות. על כן הוא לא רצה שהנכס יהיה רשום על שמו.
עצם העובדה כי המנוח רשם בצוואה את הדירה לבנו, מוכיח כי הוא אכן סבר שהדירה שייכת גם לו. היות והמנוחים נישאו בשנת 1980, הרי שחל עליהם חוק יחסי ממון והסדר איזון משאבים.
טענות הנתבע
על כן, לשיטתו של הנתבע אין לתובע כל זכות בדירה.
סוף דבר
בסופו של דבר סוכם כי מחצית מהדירה אכן תירשם על שמו של התובע והנתבע חויב לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ע"ס 50,000 ₪.
