לאחר שבני הזוג החליטו להתגרש לקה הבעל באירוע מוחי קשה. אשתו החליטה להמשיך לסעוד אותו. אחרי פטירתו היא מצאה את עצמה נאלצת להתמודד מול בתו של המנוח מנישואים קודמים.
אל בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת הגיעה תביעה בגין הסכם ממון אשר לא קוים משך 14 שנה. הסיבה לכך הייתה אירוע מוחי אשר בו לקה הבעל.
למעשה החליטו בני הזוג לפרק את החבילה בשנת 2003. היה זה לאחר 19 שנות נישואים. היה ביניהם הסכם ממון מסודר אשר בין היתר נאמר בו כי על הבעל לפנות את הדירה המשותפת ולוותר על חלקו לטובת אשתו, זאת תמורת תשלום על סך 40 אלף דולר.
לאחר כשבועיים מאישור ההסכם לקה הבעל באירוע מוחי קשה אשר ממנו הוא לא חזר לעצמו. האישה שרחמיה נכמרו על בעלה, החליטה לדחות את קיום ההסכם והיא המשיכה לסעוד אותו בחוליו כאשר הוא נשאר לחיות בביתם במשותף.
לאחר 9 שנים נפטר האיש. בצוואתו הוא הוריש לבתו מנישואים קודמים את כל רכושו, וכן כלל שם את חלקו בדירה. בעקבות נסיבות אלו בקשה האישה לתבוע כי הסכם הממון יקוים כלשונו וכן בקשה להורות לבתו של המנוח כי תעביר לה את הזכויות בדירה כפי שנקבע בהסכם הממון.
טענות התובעת –
התובעת הסבירה שוב ושוב כי הסיבה בשלה לא קוים הסכם הגירושין בשעתו היה רק בגלל מצבו הרפואי של בעלה והראיה היא שהיא לא שילמה לו את הכסף. היא טענה כי נשארה לסעוד את בעלה היות ורחמיה נכמרו עליו בייחוד בגלל העובדה כי ביתו היחידה התגוררה בחו"ל ולא הייתה בארץ כדי לסעוד את אביה. עוד היא טענה כי היא לא ידעה על הצוואה של המנוח אך משגילתה אותה היא פנתה אל הנתבעת בכתב ובקשה ממנה לקיים ולבצע את הסכם הממון. משלא זכתה לכל מענה, התברר כי אין לה למעשה אסמכתה כי הפנייה שלה אכן התקבלה אצל הנתבעת.
על פי טענותיה, קבל הסכם ההמון תוקף של פסק דין ועל כן יש להתייחס אליו כך. כמו כן טענה כי הדירה מעולם לא הייתה שייכת לבעל כך שהוא בהחלט לא יכול להוריש אותו לביתו.
כמו כן היות והסכם הממון קבל תוקף של פסק דין הרי שביטולו כרוך בהסכמה בכתב כמו גם באישור מטעם בית המשפט. למעשה פסק הדין לא בוטל מעולם וכי הגם שהמנוח היה צלול בדעתו ויכול היה לעשות זאת, הוא לא נקט כל פעולה לצורך ביטול ההסכם. מכאן שהוא אכן חפץ באותו הסכם שיקויים כלשונו.
טענות הנתבעת –
הנתבעת טענה כי הסכם הממון כלל אינו חל עליה וכי היא לא צד בו. היא הבהירה כי היא אינה מתנגדת למכור את זכויותיה בדירה לתובעת אך יש לעשות זאת על פי שווי הדירה בעת מכירת הדירה ולא כפי שהוחלט וסוכם בהסכם הממון.
לעניין הטיפול באביה טענה הנתבעת כי התובעת כלל לא טיפלה בו וכי היא נהגה לצאת לחופשות בחו"ל מידי שנה, כמו כן יצאה מידי פעם לנפוש בים המלח ואביה טופל למעשה על ידי ידידים שלו ושל הבת וכן על ידי מטפלות.
היא ציינה שאביה היה עצמאי וכי הוא ערך את קניותיו בעצמו וכן בישל בכוחות עצמו.
הנתבעת הכחישה את העובדה כי היא קבלה פנייה כלשהי מאת התובעת בעניין הסכם הממון.
עוד היא טענה כי בעקבות הפעולות הקנטרניות של התובעת גרם לה הדבר נזקים בתחומים רבים. בתחום הפיזי הנפשי והכספי. על כן היא עותרת כי יזכו אותה בהוצאות הראויות לרבות העלויות והטיסות לישראל בליווי הבן שלה בעקבות המצב הבריאותי והתשלום כשכר לעדים לצורך ההשתתפות שלהם בדיונים, ההוכחות וכו '.
