הסכם ממון במגזר החרדי, הופך להיות נפוץ יותר ויותר. הוא כמו מחליף את הכתובה. אנא ראו מאמר בנושא: הסכם ממון וכתובה.
האם יש הבדל בין הסכם ממון במגזר החרדי למגזר החילוני?
למעשה, אין שום הבדל בין הסכם ממון המשמש את הציבור החילוני, להסכם ממון במגזר החרדי, או ציבור כלשהו אחר. זה אותו הסכם ממון.
יחד עם זאת, "הנפשות הפועלות", אורחות חייהם והשקפת עולמם של החרדים, מצריכים בחינה מעט יותר לעומק.
מנסיוני, בהיבט הממוני/כלכלי של היחסים הזוגיים, בן הזוג, הבעל, או הבעל לעתיד, הוא לא רק שיותר דומיננטי, אלא שהוא המנהל הפיננסי והכלכלי היחידי. עם נישואי הצדדים, הופך הבעל להיות הבעלים לכאורה של נכסי האישה, ועל פיו ישק דבר.
יש בין בני הזוג הפרדת רכוש, הפרדת ניהול ענייני המשפחה, לערך כך: האישה מגדלת את הילדים ומשקיעה במשק הבית המשותף. הבעל- וכוונתי לבעל שאיננו נמצא בישיבה בלבד, מנהל את העסקים. צובר רכוש. לרוב- רושם אותו על שמו.
במצב שתואר, הרכוש שהבעל צובר, שייך אמנם על פי חוק יחסי ממון גם לאישה ( חצי – חצי ), אך זה לא לגמרי ברור ומובן מאליו. מי שיכריע בעניין חלוקת הרכוש בפרידה, יהיה בית המשפט, או בית הדין הרבני, והם יכולים בהחלט להחליט אחרת. על חלוקה שאיננה שוויונית. על יצירת חזקת שיתוף לכאורה שונה, על ידי בני הזוג, על פי אורחות חייהם. ניתן יהיה להביא עדים בעניין ( ולא כולם צדיקים ), והתוצאה איננה ודאית.
אותו הדין לגבי יצירת חובות: נניח שהבעל הסתבך בחובות. האם החובות גם הם חצי – חצי?
לכן, יותר ויותר בני זוג מהמגזר, מבקשים לערוך הסכם ממון במגזר החרדי. וזה לא קל. בן הזוג רואה בדרישת האישה, מעין חדירה לתחומו הבלעדי, תחום שבו אין לה לכאורה מושג, וערעור על היותו ראש המשפחה.
ערכתי לא מעט הסכמי ממון במגזר החרדי, וצברתי, לעניות דעתי, ניסיון ורגישות לבני זוג ממגזר זה.